איתן – ההצעה – פרק ה

שירה

הנסיעה לתל אביב עוברת מהר ובתוך פחות משעתיים אני מוצאת את עצמי כבר מסדרת את הבגדים שלי בארון בסוויטה.

אביתר שלח לי הודעה שהוא גם הגיע ושהוא יורד לבריכה לשחות ולהתאמן קצת לפני שאנחנו מתחילים את העבודה לקראת הערב, האמת ששחייה נשמעת כמו רעיון טוב והבאתי בגד ים.

אני מתארגנת בזריזות ויורדת לבריכה המקורה, אנחנו בעיצומו של חורף אז שיזוף לא בא בחשבון.

נראה שאין ילדים באופק, הברכה ומגרשי הספורט סביבה מלאים באנשי עסקים בגילנו ומבוגרים יותר.

אני לא מחפשת את אביתר יותר מדי זמן, קשה לפספס אותו, או את תשומת הלב הנשית שהוא מקבל.

הוא חותר הלוך ושוב ללא שום מודעות לקהל שהוא צבר, או שהוא כן מודע ונהנה מכל רגע. נשים בכל הגילים עומדות ליד הג'קוזי ובוהות בו. אני לא יכולה להאשים אותן, גם אני בוהה כל עוד אני יכולה. הגוף שלו נראה כמו מכונת מלחמה משומנת היטב, השרירים בולטים ומשורטטים בייחוד בזמן המאמץ, התנועות ארוכות ומכוונות, השיער השחור מלא ורטוב. אני מחכה לראות את התגובה שלהן כשהן יראו את העיניים הירוקות הבהירות, המבט שלו יכול לחתום כל עסקה.

לעומתן, אני מרשה לעצמי להתקרב אליו, ליהנות מההצגה מהשורה הראשונה. אני נעצרת בנקודה שבה הוא בדרך כלל משנה כיוון ומחכה שייקח הפסקה מהאימון האינטנסיבי, נראה שהוא חדור מטרה, מנסה להתיש את עצמו.

הנשים מסתכלות עליי בעניין, מנסות להבין מי אני ומה הקשר שלי לבופה הגברי שצף מול העיניים שלהן כבר עשרים דקות.

אני מורידה את השמלה הדקיקה שזרקתי על עצמי ונשארת עם בגד הים בלבד, מזדיינת בסבלנות.

בשעה טובה הוא נעצר, בדיוק ליד הרגליים שלי ומרים את המבט שלו אליי, הוא לא מסתיר את העניין שלו, הוא סוקר אותי, את כל האיבריים שבגד הים מסתיר עד שהוא נעצר על הפנים שלי עם חיוך.

"אחלה בגד ים, אני בטוח שהוא ייראה יותר טוב רטוב." לפני שאני מספיקה להבין למה הוא מתכוון, הוא מושך אותי בהפתעה למים ואני נופלת בצעקה מחרישת אוזניים.

 

אביתר

ביקיני אדום, זעיר, קשור בחוטים נוחים לפתיחה, אני לא יודע למה ציפיתי, אבל לא לזה. ירדתי לבריכה בשביל להרגיע את ההורמונים שלי, לקרר את עצמי ולהתיש את הגוף, אולי גם את המוח, לפחות לכמה שעות לפני הערב.

ברגע שהתפשטתי ונשארתי עם בגד הים שלי, המבטים החלו וגם ההצעות, האמת שהם החלו עוד לפני, אני לא מתיימר להיות צנוע, אני יודע איך אני נראה ואני מעריך את עצמי. אבל כרגע, שום הצעה שכוונה אליי לא עניינה אותי ולו במעט, האמת, אפילו לא הסתכלתי על הנשים סביבי.

יש אישה אחת שמעניינת אותי ואותה ניסיתי לשכוח בתוך המים, הבעיה שברגע שעצרתי, היא הופיעה מול עיניי כמו חזיון.

לקח לי פחות משניה לבחון אותה, את הגוף הנשי, את בגד הים הסקסי ועוד שתי שניות בדיוק לקלוט את המבטים של שאר הגברים בבריכה, לא התאפקתי ומשכתי אותה לתוך המים, אליי.

הראש שלה צץ על פני המים והיא צוחקת בקול, אני מתחיל לצחוק גם כשהיא מנסה להטביע אותי כנקמה.

"אל תנסי אפילו נסיכה, שלא תשברי ציפורן חלילה."

"לך תזדיין, אם לא היית מפתיע אותי עם ההתנהגות הילדותית שלך, לעולם לא היית מצליח להטביע אותי."

בשביל להוכיח לה שהיא טועה וכמובן לגעת בה שוב, אני תופס אותה ומושך אותה איתי עמוק עד לקרקעית. אנחנו צוללים לתוך המים השקופים והדממה עושה לי טוב, מרגיעה את המחשבות שלי.

העיניים הכחולות שלה בוהקות מתמיד, קוראות לי, מאתגרות אותי. אני תופס את המותניים שלה ומושך אותה אליי, היא לא מתנגדת ומבחינתי זה האישור היחיד שאני צריך, אני מנשק אותה כל עוד נותר לי קצת חמצן בריאות.

הנשיקה קצרה ועדינה, טעימה של השפתיים הרכות שלה ואנחנו שוחים מהר למעלה לפני שמגיע שלב החנק.

היא מסתכלת עליי בשקט ואני לא יודע על מה היא חושבת ואיך להמשיך מכאן. ברור שאני רוצה להמשיך את הנשיקה, אני רוצה לגעת בה, אבל אנחנו מוקפים באנשים שסביר להניח ישתתפו הערב בכנס וזה בטח שלא הרושם שהם צריכים לקבל, משנינו.

"למה עשית את זה?" היא שואלת אותי לבסוף, לא בהאשמה או בכעס, נראה שהיא באמת לא מבינה.

"כי רציתי."

"אתה בן שלוש? מה זאת אומרת רצית?"

"את אישה יפיפייה וסקסית, שנינו רווקים, רציתי לנשק אותך, אז נישקתי אותך. מה יותר פשוט מזה?"

היא מסתכלת עליי עוד קצת, בוחנת אותי ומסתובבת, מתחילה לשחות.

אין לי מושג מה קרה כאן הרגע, היא דחתה אותי? היא כועסת עליי? אני אמור לחכות לה?

אני לעולם לא אבין נשים, לא משנה כמה ניסיון יהיה לי איתן, אז אני עושה את הדבר היחיד שאני יכול לעשות.. ממשיך לשחות.

 

שירה

אם לא היה נגמר לי האוויר, סביר להניח שהנשיקה לא היתה מסתיימת כל כך מהר, אני בטח שלא הייתי מסיימת אותה.

אביתר נישק אותי, כי הוא רצה, זה באמת עד כדי כך פשוט?

אני לא בתולה, לא קרוב לזה, בגיל שלושים כשכל מה שעניין אותי בשנים האחרונות זה הקריירה שלי, היו לי לא מעט סטוצים.

אני יודעת להפריד טוב מאוד בין רגשות לסקס, אני יודעת ליהנות מסקס נטו לשם ההנאה, לשם האורגזמה.

הבעיה עם אביתר היא שאנחנו עובדים ביחד, אם הנושא לא היה כל כך מורכב, כבר הייתי עולה איתו לאחת הסוויטות ומעבירה את אחר הצהריים בין הסדינים, אבל זה בלתי אפשרי, לפחות לא בשנה הקרובה.

אני שוחה ללא הפסקה, מנסה להתיש את הגוף שלי, להרגיע את המחשבות, אולי זה גם מה שאביתר עשה כאן עד שהגעתי.

בכל פעם שאני מרימה את הראש אני רואה אותו, הוא שוחה לצדי והנוכחות שלו דוחפת אותי להמשיך, מהר יותר, לעקוף אותו. אני לנצח בתחרות איתו, הוא תמיד דוחף אותי למעלה, גורם לי לרצות להיות טובה יותר, הוא מאתגר אותי והוא לא עושה את זה במודע. אני לרגע לא חושבת שאביתר רוצה באמת לעזור לי להיות טובה יותר, התחרות בינינו מעולם לא היתה מטוב ליבו.

הוא רוצה להעמיד אותי במקומי, לשבור אותי, להראות לי כמה אני לא מספיק טובה בעיניו, כמה התפקיד שניתן לי לא מגיע לי, מעולם לא הגיע לי.

כן, אני יודעת מי זה אביתר ומה הוא רוצה ובעקבות העצה של שני, אני גם יודעת מספיק עליו כדי להעיף אותו מה"תחרות" לתמיד.

"אייזנשטיין מערכות בע"מ" שלי, בזכות, בחסד, לא מעניין אותי, היא שלי ואני אהיה המנכ"ל הכי טוב שהיה לה, גם אם זה אומר שאני אשתמש בתרגילים המלוכלכים של גדעון. שני צודקת, הגיע הזמן להיפרד משירה המתוקה והשקטה, זאת שקרעה את התחת שלה בתואר ובעבודה בשביל אבא שלה, בשביל ההערכה והכבוד שלו, אבל אף פעם לא היתה מספיק טובה בשביל להשתתף בישיבות ובכנסים.

אני לוקחת את מה ששלי, אני לוקחת את מה שאני רוצה והאמת? כשחושבים על זה? אין סיבה שאני לא אקח גם את מה שאביתר מציע..

לא יזיק לי לילה (או חודש) של סקס טוב ואם הוא ינסה לסבך את העניינים, אני בטוחה שהמידע שהשגתי עליו ישתיק אותו.

 

אביתר

שחיתי עד שהגוף שלי אותת לי שאני מגזים, הייתי חייב לעצור, יצאתי מהמים והתיישבתי על כיסא עם זווית מושלמת לצפייה על שירה. היא לא נחה לרגע, היא שחתה כאילו אחז בה שד, כאילו היא בורחת ממשהו, או לקראת משהו, אני רק יודע שהיא מלאה ברבדים שלא הייתי מודע להם.

דווקא עכשיו אחרי כל השנים שאנחנו מכירים ואחרי המוות של גדעון, היא הופכת לאניגמה בעיניי.

היא המשיכה לשחות עוד חצי שעה אחרי שאני ויתרתי, כשהיא יצאה מהמים, נמשכתי אליה כמו מגנט. עטפתי אותה במגבת יבשה, היא הודתה לי והלכה, הלכתי אחריה, כמו בובה על חוט.

נשארתי כל הזמן צעד אחד מאחוריה, כמו מעריץ פתטי, עד שהגענו לחדרים הצמודים. כשהיא נפרדה ממני ואמרה שניפגש בעוד כמה שעות בכנס, נכנסתי להלם וככה אני מאז.

אני עומד מתחת למים הרותחים במקלחת ועדיין לא מבין מה קרה בדיוק, הייתי בטוח שהיא מעוניינת, שהיא מושכת אותי אחריה, שעוד רגע אני נכנס לסוויטה שלה ומעביר את השעות עד הכנס באימון נוסף, פאק כמה טעיתי.

המחשבות עליה לא מרפות והגוף שלי לא נרגע, הזין שלי עומד ואני על סף שיגעון. אני עושה ביד מתחת לזרם הרותח ואני שונא אותה, אני שונא אותה על הכח שיש לה עליי, אני שונא אותה על זה שהפנים שלה הם הדבר היחיד שאני מסוגל לדמיין כרגע ואני שונא אותה שאני גומר לתוך היד שלי ולא לתוך הגוף המושלם שלה.

הזמן חולף ואני מחכה מחוץ לסוויטה שלה לבוש בחליפת עסקים שחורה, הערב הזה הוא אחד מתוך רבים בשנה הקרובה ויש לו חשיבות עצומה. החל מהיום שירה תהיה הפנים של "אייזנשטיין מערכות" והיא חייבת להשאיר רושם מעולה, אין הזדמנות שנייה להשאיר רושם ראשוני.

כשהדלת נפתחת והיא עומדת מולי, אני מבין שהיא יודעת טוב מאוד, איך להשאיר רושם ראשוני מושלם.

מצד אחד, השמלה מקצועית ואפילו צנועה, היא עוטפת את הזרועות העדינות שלה עד כפות הידיים, עוטפת את הצוואר שלה ומגיעה עד הברכיים, לא רואים עור ואין מחשוף. מצד שני, היא מבד דקיק ואלסטי שמבליט את היופי של הגוף שלה, את החזה העגול, המותניים הצרות והתחת העסיסי.

והדובדבן שבקצפת הוא הצבע…דובדבן, היא נראית… טעימה. פאק אני משתגע.

"אתה נראה טוב, אביתר, זאת החליפה האהובה עליי." היא מפלרטטת איתי?

"תודה רבה, את יפיפייה." האמת המוחלטת. "את מרגישה מוכנה? זוכרת את השמות הנכונים? את התפקידים של כולם?"

"אני מאמינה שכן ואם אני אעשה פדיחה, אני סומכת עליך שתהיה שם להציל אותי." להציל אותה, כן. אני לא יודע מה אני מעדיף, שהיא תעבור את הערב בהצלחה או שהיא תעשה כמה פדיחות והאנשים הנכונים יזכרו אותי בתור זה ש"הציל אותה".

"אני לא אזוז ממך כל הערב, תהיי בטוחה."

אנחנו מגיעים לכנס שמתקיים באולם הגדול במלון וכל העיניים עלינו, או שאולי זה רק עליה. היא זוכרת את השמות והתפקידים של כולם, היא יודעת בדיוק מה להגיד ומתי.

אנשים נמשכים אליה ומחייכים מכל שטות שיוצאת לה מהפה, היא נולדה לזה ואני נוטר לה יותר מתמיד. נראה שכל מה שנלחמתי עבורו, כל מה שתרגלתי ושיננתי, בא לה בטבעיות.

"תרקוד איתי?"

היא שואלת אותי כשהדי.ג'יי מגביר מעט את המוזיקה ואנשים בודדים מתחילים למלא את הרחבה.

"אני לא חושב שזה ייראה טוב." אני עונה לה אבל הולך אחריה, שוב.

"לא ביקשתי שתזיין אותי על הרצפה אביתר, הצעתי לך ריקוד בין שותפים עסקיים."

לפני שאני מספיק לענות היא כבר בזרועותיי ואנחנו נעים עם המוזיקה. אנחנו שומרים על מרווח מכובד ואני משתדל לא לבהות בה.

"נראה שאת מסתדרת מצוין ואין צורך שאני אציל אותך." אני אומר לה במירמור קל.

"הפסקתי מזמן לחכות לגברים שיצילו אותי, אני יודעת להתמודד לבד עם החיים."

למה יש לי הרגשה שהתפקידים שלנו התהפכו? אני מרגיש שהיא בשליטה מלאה, שהיא יודעת בדיוק מה היא עושה ואני נלחם לעמוד בקצב שלה.

ואולי זה היה ככה מההתחלה, אולי היא מעולם לא היתה הנסיכה התמימה.

"שירה?" מי אתה ולמה אתה פונה אליה?

"יואוו אלעד! איזה כיף לראות אותך, שנים!" לאן הוא נעלם לכמה שנים ולמה הוא לא נשאר שם?

הם מתחילים לדבר ולהיזכר בעבר, בתקופת התואר שהם עשו ביחד ואני מרגיש את הגוף שלי רותח, הדופק שלי מואץ וחם לי, אני רוצה לדחוף את הפרצוף הסימטרי שלו לתוך הקיר.

היא מקדישה לו רק כמה דקות ידידותיות אבל זה מספיק בשביל לשבור את השליטה השברירית שעוד נותרה לי. "אני צריך אוויר, תכף אחזור."

"האמת שמיציתי כבר את הערב, אולי נעלה?" בטח שהיא מיצתה את הערב, היא השיגה מה שהיא רוצה ואני כנראה הולך לעוד סיבוב במקלחת.

"אין בעיה."

אנחנו עולים בדממה במעלית, אני מרגיש על קוצים והיא נראית נינוחה ורעננה, היא מערערת אותי.

אנחנו מתקדמים לחדרים וכשאני מתקרב לדלת שלי ומסתובב להיפרד ממנה, היא מסתכלת עליי במבט מוזר.

"מה?" אני שואל אותה בחוסר סבלנות ועצבים.

"אתה לא מתכוון להזמין אותי פנימה?"

"מה?" אני נשמע כמו תוכי והיא מתחילה לצחוק.

היא לוקחת את הכרטיס מהידיים שלי, עוקפת אותי ופותחת את הדלת. "שאלתי, אם אתה לא מתכוון להזמין אותי פנימה?" היא אומרת ונכנסת, לא באמת מחכה להזמנה שלי.

אני נכנס אחריה וטורק את הדלת, אין לי טיפת סבלנות למשחקים וחיזור רומנטי, אני כועס עליה שהיא מנצחת אותי, שהיא מובילה, אני כועס עליה על כל האמוציות שיוצאות ממני, אני כועס עליה שהיא יצאה לפאקינג דייט עם אח שלי ואני כועס עליה שהיא זאת שיוזמת עכשיו את ההמשך.

"אין לי סבלנות להיות עדין ורומנטי הלילה, שירה."

"אני לא כאן בשביל להאזין לפואמות, אביתר."

"אז למה את כאן? בצהריים כשנישקתי אותך לא קיבלתי שום תגובה."

"לאיזה תגובה ציפית? היינו בבריכה מול כל הקולגות שלנו לכנס הזה, אנשים שמעולם לא ראו אותי ואין להם מושג מי אני, ציפית שזה יהיה הרושם הראשוני שאני אתן להם?"

"למה את כאן, שירה?!" אני שואל אותה בצעקה ומעיף את הז'קט והעניבה שלי. אני מתקדם לכיוונה ופותח את הכפתורים של החולצה שלי, מסיר את החגורה.

היא צוחקת שוב, מתעללת בי, משתעשעת מאובדן השליטה שלי.

אני מתקרב אליה והיא לא מתרחקת, היא עומדת במקום, מחכה לי.

"רציתי להראות לך את סט ההלבשה התחתונה החדש שקניתי." מכשפה, זה מה שהיא.

אני עומד צמוד אליה ומתחיל להרים את השמלה שלה, עוד קצת ועוד עד שאני זורק אותה על הרצפה.

היא ניצבת מולי עירומה כביום הוולדה. "אחלה סט."

"אופס, כנראה שכחתי אותו."

אני מרים אותה מהמותניים ומשליך אותה על המיטה, פושט במהירות את המכנסיים שלי והיא לא מורידה את החיוך מהפנים היפות שלה, היא נהנית מכל רגע.

"את משחקת בי, מכשפה." אני מטיח בה ונשכב מעליה, מפשק את הרגליים הארוכות שלה ומתמקם ביניהן. "את מתעללת בי ומשגעת אותי."

"תזיין אותי, אביתר, אני מרגישה שאני מחכה לזה כבר שנים." פאקקק אני לא יכול איתה, אין לי מושג איפה אני עומד איתה, בכל פעם שאני חושב שאני מבין מה היא רוצה, היא מפתיעה אותי.

אין לי כח לחשוב יותר, אין לי כח או רצון לנתח את הסיטואציה ואת הכוונות האמתיות שלה, אני רוצה אותה.

אני מנשק אותה בכח, מוצץ את הלשון שלה לתוך הפה שלי, היא גונחת וזה לא מספיק, זה לא מספיק, אני צריך עוד.

אני קם ממנה במהירות ויורד לרצפה, ממקם את עצמי על הברכיים בין הרגליים שלה ואפילו לא מקדיש כמה רגעים ליהנות מהיופי שלה, מהחזה שלה, מהכוס הוורוד שאני כבר טועם.

היא מתוקה בתוך הפה שלי, על הלשון שלי, אני מלקק ומוצץ אותה והציפורניים שלה קורעות את הקרקפת שלי, היא מושכת את השיער שלי וזה משגע אותי יותר, הטעם שלה, הריח שלה, אם אני אמשיך ככה אני אגמור על עצמי כמו ילד חרמן.

"אביתר… פאק אביתר." כן, בדיוק ככה, זה כל מה שאני רוצה לשמוע מהפה שלה.

אני דוחף את הלשון שלי לתוכה והיא צועקת, גונחת את השם שלי, אני מפשק אותה עוד ויורד עם הלשון שלי לפי הטבעת שלה, מלקק אותה ובו זמנית משפשף את הדגדגן שלה עם האצבעות שלי.

היא גומרת בצעקות קולניות ואני מרגיש שחלק מהשיגעון שלי חולף, האורגזמה שלה מאפסת אותי, מרגיעה אותי מעט ואני קצת יותר שולט בפעולות שלי.

אני קם והולך למגירה שליד המיטה, לוקח קונדום ושם אותו על הזין הכואב שלי, אני נושם עמוק בשביל להירגע עוד קצת אבל הריח שלה מקיף אותי, ממלא אותי.

אני צריך להיות בתוכה.

"אביתר, אם תמשיך לבהות בי בלי תזוזה אני איאלץ להתחיל בלעדייך." היא אומרת לי בקול מתגרה ומתחילה לגעת בעצמה, בהתחלה היא מלטפת את החזה, צובטת מעט את הפטמות, אבל אחרי עוד כמה רגעים בהם אני עומד מולה בהערצה מוחלטת, היא מתחילה לשפשף את הדגדגן שלה, דוחפת לעצמה אצבע, שתיים, גונחת ומסתכלת עליי, מרוכזת בתוך המבט שלי.

בהזדמנות אחרת אני אבקש ממנה לאונן בשבילי, לשכב מולי עם רגליים פתוחות ולהביא את עצמה לגמירה, אבל לא הפעם.

אני עולה על המיטה והופך אותה על ארבע, מרים את התחת שלה מולי וחודר לתוכה בכח. פאקקק צרה, רטובה וחמה.

היא שוב לא מחכה לי, לא נותנת לי רגע אחד ליהנות מההרגשה, היא מתחילה לזוז קדימה ואחורה, להוציא אותי מתוכה ולהחזיר, היא מזיינת אותי ואני מת על זה, אני מת על הכח שלה, על האסרטיביות. היא יודעת מה היא רוצה והיא לוקחת את זה.

אני תופס את המותניים שלה בכח ומתחיל לזיין אותה כמו שהיא דורשת, הגניחות שלנו וריח של סקס ממלאים את החדר. אני מוקף בשירה, היא בכל מקום ואין לי לאן לברוח ממנה, אין לי איך להתגונן מפניה ואני גם לא רוצה.

"תגמרי שירה, תגמרי בשבילי."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *