פאקינג סיגריה חמישית שלי היום והשעה 10:30, זורם לי קפה בוורידים במקום דם.
נמאס לי. נמאס לי מהעבודה המשעממת הזאת, נמאס לי מהאנשים האפורים שמקיפים אותי מ8:00 עד 16:00, נמאס לי להגיד בוקר טוב כל יום ליעקב השומר ולצאת לצהריים בול ב12:30.
לפני 8 שנים הייתי זרוקה בהודו בין חוף לבן לחוף לבן, הזדיינתי עם אנשים זרים עם פרצופים שאני לא זוכרת, שתיתי, רקדתי וצחקתי. צחקתי הרבה ובקול רם.
אל תבינו אותי לא נכון, החיים שלי טובים. יש לי עבודה מסודרת במשרד עו"ד מצליח עם הכנסה די טובה, אני נשואה לגבר מדהים, יש לי בית חדש, אני נראית טוב והמשפחה שלי בריאה ומאושרת.
וגם אני די מאושרת.
אז מזה הלחץ הזה בחזה שמלווה אותי כבר שבועות? קשה לי לנשום.
"מאיה!!" מיקי קורא לי מימיני בטונים שמבהירים לי שזו לו הפעם הראשונה שהוא אומר את השם שלי.
"לא צריך לצעוק!" אני צועקת עליו עם חיוך מאוזן לאוזן.
"אני קורא לך כבר 3 פעמים, לאן ריחפת?"
"סתם עייפה, לא ישנתי טוב.. נלך לאכול ביחד?"
"כן 12:30 אני אבוא לאסוף אותך מהמשרד" פאקינג 12:30, הוא מנשק אותי על הלחי ונכנס לבניין.
מיקי הוא החבר הכי טוב שלי כאן, הוא אחד מהשותפים אבל הוא לא מנהל ישיר שלי ואף פעם לא הרגשתי ממנו איזשהו דיסטנס.
גם הוא נשוי אבל לא טרי יחסית כמוני, הוא בן 42 ויש לו 2 ילדים…. והוא כ"כ סקסי.
מעבר למראה החיצוני המעולה שלו הוא פשוט נוטף סקס אפיל.
יש לו גוף שרירי שהוא משיג באימונים בחדר כושר 4 ימים בשבוע, הגנטיקה החצי מרוקאית חצי רוסית שלו בירכה אותו בגובה, שיער שחור מלא, עיניים כחולות בהירות וצבע עור שחום.
בגלל התפקיד שלו הוא תמיד מגיע לעבודה בלבוש מחויט ואיך שהמכופתרת השחורה יושבת עליו.. בייחוד בהמשך היום כשהוא כבר מתעייף ומקפל את השרוולים עד המרפק..
אבל זה לא מה שמשגע אותי במיקי, משגע אותי שהוא 100% כריזמה, משגע אותי החיוך הממזרי שלו עם השיניים המושלמות, חצי חיוך כזה כאילו יש לו סוד שרק הוא יודע.
המבט בעיניים שלו כשהוא מסתכל על נשים, כאילו הוא כבר בתוכן. כאילו הוא כבר גרם להן לגמור פעמיים שלוש והוא רק התחיל.
אבל הוא לא מסתכל עליי ככה, אני מאיה, החברה הכי טובה שלו, השותפה לצחוק ולסיגריות.
לא שאני רוצה שהוא יסתכל עלי ככה בכלל.
בכלל.
כעבור שעה בערך הפלאפון שלי מצפצף על השולחן במשרד, הודעה ממיקי.
"אז מה את לובשת מתחת לשמלה הזאת?"
"מחוך וחוטיני כמובן, שקוף ואכיל" נו באמת, ממש משעמם לו היום.
"חוטיני מתחת לשמלה באפריל?? שלא תתקררי חלילה"
"אתה יודע שמפזר החום תמיד עליי, לפעמים אני אפילו עובדת בעירום" מפזר החום באמת תמיד עליי אבל מחוך וחוטיני ממני והלאה, שלא נדבר על עירום.
"ואנשים מתרכזים סביבך כשאת עושה את זה?"
"הם כבר התרגלו. טוב אתה מפריע לי! תחזור בבקשה לעבודה אתה הבוס ואתה אמור להוות דוגמא!"
"מבאסת"
ב12:30 בדיוק מיקי עומד בכניסה למשרד שלי, כמובן שאני כבר מוכנה, חיכיתי לו בערך מאותו רגע על הספסל… ואולי חידשתי את האודם והבושם.
"את נראית טוב היום" הוא בוחן אותי מכף רגל ועד ראש.
"אני נראית טוב כל יום" הוא צוחק בקול רם כמו שהתכוונתי.
הישיבה במסעדה מהנה, נוח לנו ביחד, אין בינינו הצגות ומשחקים.
"איך הולך עם המזכירה החדשה שלך?" הידועה גם כ'טיפשה קטנה עם חזה גדול'.
"לא העיפרון הכי חד בקלמר אבל בסדר, היא לומדת… ויש לה חזה גדול" המבטים שלנו מצטלבים ואנחנו נקרעים מצחוק.
אנחנו אוכלים בשקט נוח אבל אני לא מתאפקת "איך חגגתם אתמול את יום הנישואין?" למה לעזאזל אני שואלת את זה.
החיוך נעלם מהפנים היפות שלו "את באמת רוצה לדעת?".
"ברור" שלא.
הוא מפסיק לאכול ומסתכל עליי, למה הוא מסתכל עלי ככה? כאילו מנסה להבין משהו שאני בעצמי עדיין לא הבנתי.
"קניתי לה צמיד והלכנו לארוחת ערב".
"זהו?" מה נסגר איתי? מה זהו? מה בדיוק אני רוצה לשמוע?
הוא מניח את הסכו"ם שלו, משעין את המרפקים על השולחן ומסתכל עליי במבט שמעולם לא ראיתי מכוון אליי, המבט ההוא.
"את באמת רוצה לדעת מה עוד מאיה? אני רוצה שתשקלי את המלים שלך".
למה הוא מתכוון? הטון שלו מלחיץ אותי "כן אני רוצה לדעת".
הוא מסתכל עליי בשקט כמה רגעים ואז "אחרי ארוחת הערב חזרנו הביתה, הילדים היו אצל אימא שלי, זיינתי אותה על דלת הכניסה, אח"כ על השולחן בפינת האוכל, התקלחנו ביחד ולקינוח ירדתי לה 40 דקות במיטה שלנו עד שהיא גמרה עוד פעמיים ונרדמנו".
דממה
הצבע נעלם לי מהפנים, אני מרגישה מסוחררת וכאב חזק מפלח את החזה שלי. אני לא יודעת מה לענות לו והאמת שאני לא בטוחה בשלב הזה שפיזית עדיין יש לי יכולת דיבור.
כואב לי, זה כ"כ כואב. מיקי ממשיך לאכול ואני משותקת. אני מתאפקת לא להתפרק ואני לא מבינה למה כל מה שאני רוצה כרגע זה לברוח הביתה לאימא שלי, להתכרבל על הספה שלה ולבכות.
"תמשיכי לאכול" הוא אומר לי בלי להסתכל עליי, הוא מרוכז לחלוטין בצלחת שלו אבל כשאני בוחנת לרגע את המצב אני מבינה שהוא בכלל לא אוכל, הוא משחק עם האוכל, מעסיק את הידיים שלו, אבל הצלחת כמעט מלאה.
"תאכל אתה" זה הקול שלי? כזה חלש ושבור. אני בוהה בו ואני מרגישה אבודה לחלוטין, למה התשובה שלו פגעה בי כ"כ? אני הרי יודעת שהוא נשוי, תמיד הנחתי שהוא נשוי די באושר, כמוני. למרות הכל, למרות החיוכים, המבטים והכריזמה, מעולם לא שמעתי על בגידה, על התנהגות לא הולמת במקום העבודה. למה הידיעה המוחלטת שהוא שכב אתמול עם אשתו ביום הנישואין שלהם, לא, זיין אתמול את אשתו כמה וכמה פעמים, פוגעת בי כ"כ?
כי זאת לא אני.
כי איפשהו בשנים האחרונות, בין הבית לעבודה, בין ארוחות הצהריים המשותפות והצחוק, התאהבתי במיקי.
הידיעה המוחלטת והאכזרית הזאת ממלאת את כולי והמזלג נופל מהיד שלי ביחד עם הדמעה הראשונה.
מיקי מרים אליי מבט במהירות, זורק כמה שטרות על השולחן, קם ומושך אותי אחריו.. היד שלי נמחצת חזק בתוך היד שלו ואני מנסה לעמוד בקצב ההליכה שלו, מנסה לא ליפול למרות שאין לי תחושה ברגליים.
אני מאוהבת במיקי, אני מאוהבת בו ואני נשואה למישהו אחר. אני מאוהבת בו והוא נשוי למישהי אחרת ויש לו משפחה, משפחה יפהפייה. אני מאוהבת בו והוא שותף בחברה בה אני עובדת, הבוס של הבוס שלי.
אני מוצאת את עצמי יושבת לידו ברכב שלו ואנחנו נוסעים, אני לא יודעת איך הגעתי לכאן ואני לא יודעת לאן הוא נוסע, אני בתוך חוויה חוץ גופית, צופה מהצד על המתרחש ולא מבינה איך הפכתי לבחורה ההיא, לטיפשה שמתאהבת בגבר נשוי סה"כ שנתיים אחרי החתונה שלה לאהבת חייה.
ובעלי באמת אהבת חיי, הוא הדבר הכי טוב שקרה לי, הוא הציל אותי. אז למה אני יושבת כאן המומה עם פנים רטובות מדמעות שפשוט לא מפסיקות לרדת.
אפשר להיות מאוהבת בשני גברים בו זמנית?
אנחנו עוצרים בתוך חניון תת קרקעי, אני לא יודעת בדיוק איפה, שנינו יושבים ברכב בדממה. הידיים שלו על ההגה עדיין, הידיים היפות והגדולות שלו שתמיד שידרו לי ביטחון ועבודה קשה כרגע משדרות לי את ההבטחה לשעות של עונג והנאה מאחורי דלתיים סגורות. פתאום הדבר שאני הכי רוצה בעולם זה את הידיים האלה עליי, עוטפות אותי, מלטפות אותי, נכנסות לתוכי.
תמיד הסתכלתי על מיקי ככה? זה תמיד מי שהוא היה בשבילי? החלום הבלתי אפשרי?
"אל תסתכלי עליי ככה מאיה. אל תעזי להסתכל עליי ככה" הוא אומר לי בכעס.
"איך אני מסתכלת עליך?"
"את מסתכלת עליי כמו אישה שצריכה לגמור דחוף ואני היחיד שיכול לספק אותך. את מסתכלת עליי כאילו אני התשובה לכל השאלות שלך. את מסתכלת עליי עם עיניים מלאות רגש ותקווה ואני לא יכול לתת לך את זה! אני לא יכול להיות התשובה ושנינו יודעים למה".
"מעולם לא ביקשתי ממך שום דבר, אני לא מבינה מה קורה פה" אני אומרת לו בכנות.
"מה שקורה פה זה שאת סוף סוף פותחת את העיניים שלך אחרי 3 שנים שאנחנו ביחד יום יום! את סוף סוף מוציאה את הראש שלך מתוך האדמה ורואה אותי!" הוא דופק את הידיים שלו על ההגה, הטונים של שנינו עולים ואני רואה אותו מצטרף לסערת הרגשות שלי.
"אני רואה אותך מיקי, תמיד ראיתי אותך, אתה החבר הכי טוב שלי, אנחנו כל יום ביחד, היית בחתונה שלי, על מה אתה מדבר?!" אני צועקת ואני רואה את הבעות הפנים שלו, אני רואה שהוא מתעצבן ושהתשובה שלי היא לא מה שהוא רצה לשמוע.
"לא! לא ראית אותי! היום כשזיינתי בשכל ואמרתי את השטויות האלה על הדייט שלי עם אשתי, אז ראית אותי. פעם ראשונה".
שטויות? זה לא קרה? הוא לא העביר לילה סוער עם אשתו? זה לא קרה.
תחושת הקלה הציפה אותי, הקלה שאין לי שום זכות להרגיש כי הוא שלה, הוא לא שלי. אבל לא יכולתי לשלוט ברגש הזה, הושטתי יד רועדת והנחתי אותה על הלחי שלו.
"אני מצטערת, אני מצטערת שלא ראיתי אותך" הוא תופס את השיער שלי, מצמיד אותי אליו ומנשק אותי.
זאת לא הייתה נשיקה עדינה של שני אנשים שבורים שמחפשים נחמה, זאת הייתה נשיקה של שני אנשים שבמשך 3 שנים בהדרגתיות פיתחו את הקשר העמוק ביותר בחייהם, עם האדם הלא נכון.
כשהלשון שלו חדרה לתוך הפה שלי והוא נשך לי את השפתיים היה לי ברור שאני עושה טעות בלתי נסלחת, ברור שאין שום עתיד למערכת היחסים החולה הזאת, אבל זה הרגיש כ"כ טוב וכ"כ נכון שלא היה סיכוי בעולם שיכולתי או רציתי לעצור את עצמי.
הוא משך אותי לישיבה עליו, פנים מול פנים ופשוט התנשקנו והתנשקנו דקות ארוכות עד שנשיקות לא הספיקו יותר. מיקי התחיל להרים לי את השמלה וליטף בדרך כל חלק בעור שניגלה לפניו.
אחרי כמה משיכות וכפתורים תלושים ישבתי עליו עם חזייה ותחתונים בלבד והוא לבוש לגמרי, עצרנו לרגע והסתכלנו אחד לשנייה בעיניים, הרגשתי שאני נחנקת מכמות הרגש שמציפה אותי, התחלתי לפתוח לו את הכפתורים של החולצה לאט ובינתיים הוא הושיט יד לתחתונים שלי והסיט אותם הצידה. מעביר בעדינות אצבע ואז שתיים בין הרגליים שלי, מלטף, משחק, בזמן שאני מנסה להתרכז בכפתורים. האצבעות שלו נעות במעגלים על הדגדגן שלי ואני מרגישה את האורגזמה מחכה לי מעבר לפינה, אבל אני רוצה לגמור איתו ביחד, אני מסיימת לפתוח את החולצה שלו במהירות רק בשביל להתענג על הגוף המדהים שלו שתמיד הערצתי מרחוק.
פותחת את הכפתור והרוכסן של המכנסיים שלו, מושכת מטה את התחתונים שלו ומוציאה את הזין שלו החוצה, הוא עומד ארוך וקשה ומוכן בשבילי, מעולם לא ראיתי מישהו שם קונדום כ"כ מהר.
ואז אני מעליו, עם הזין שלו בכניסה לגוף שלי, אנחנו בוהים עמוק בעיניים ושנינו יודעים שכל מה שניצב בפנינו בעוד כמה דקות הוא כאב לב עצום והמון חרטה, עם זאת, הרגע הזה בלתי נמנע, לעצור עכשיו יהיה כמו לבחור לעצור את הנשימה לנצח, בלתי אפשרי.
מיקי תופס את המותניים שלי ומתחיל לדחוף אותי באיטיות למטה ובו זמנית מרים את האגן שלו למעלה וחודר לתוכי עד שאני יושבת עליו לחלוטין ואין בינינו הפרדה יותר.
"אני אוהב אותך מאיה, ניסיתי שלא, כ"כ ניסיתי, אני נלחם בזה כל יום אבל אני לא יכול להפסיק. אני אוהב אותך".
מושלם. הרגע הזה מושלם. אני רוכבת עליו, מתחילה באטיות אבל מהר מאוד אנחנו נכנסים לזה והקצב גובר. הוא מוצץ לי את הפטמות ואני מתחילה לגמור, אני צורחת ומקווה שאין בחניון הזה מצלמות.. או אנשים שפשוט עומדים ומסתכלים עלינו.
מיקי מזיז אותי מהר יותר ויותר, הנשימות שלו מתגברות ועם גניחה אחת אחרונה הוא גומר.
אני לא רוצה לזוז מכאן, אני רוצה להישאר ככה לנצח. בתוך הזרועות שלו, צמודים חזה אל חזה, הוא מחבק אותי חזק אליו ואני בוכה.
כי המציאות כבר כאן.