איתן – זכות השליטה – פרק ב

עידן

הגוף העירום של שני מתעלה על כל הציפיות שלי, החזה שלה מושלם, לא גדול מדי, לא קטן מדי. הבטן שלה שטוחה ומתוחה, המותניים צרות והאגן עגול ונשי.

אני יודע שהיא מתאמנת, שהיא שומרת על עצמה ושהמראה החיצוני שלה חשוב לה. היא דמות מוכרת בעולם שלה והיא תמיד ייצוגית ויפהפיה.

אנחנו עומדים אחד מול השנייה ללא בגדים, האור דולק ואנחנו בוחנים את הנוף ההדדי. הביטחון העצמי שלה מדהים, היא עומדת זקופה, לא משפילה מבט ולא מסמיקה. כל כך שונה מהנשים שהתרגלתי אליהן, מהסצנות שהתרגלתי אליהן.

היא דוחפת אותי בכח ולמרות שבדרך כלל קשה מאוד להזיז אותי, הפעולה מפתיעה אותי ואני עף אחורה על המיטה.

היא יורדת על הברכיים מולי, מפשקת את הרגליים שלי ומתמקמת ביניהן. התנוחה מוכרת לי כאילו עשינו את זה עשרות פעמים כשבפועל היא מוכרת לי רק מהדמיון. פנטזתי עליה בדיוק ככה כמעט בכל יום מאז שהכרנו.

היא מעבירה את הידיים שלה על החזה שלי, על הבטן. הציפורניים החדות על הירכיים הפנימיות שלי ואני מת לקחת שליטה, לתפוס אותה מהשיער ולהוביל אותה לזין שלי, אבל הבמה כולה שלה כרגע.

היא שולחת יד אחת לעורף שלי ומושכת אותי לעוד נשיקה, אני לא שומר על איפוק ומנשק אותה בכח, בכל התשוקה שיש לי כלפיה. היא מרימה את היד לשיער שלי, עוברת על הקרקפת שלי עם הציפורניים והעור שלי מצטמרר.

כעבור כמה רגעים היד השנייה שלה נסגרת סביבי, סביב הזין שלי ואני גונח לתוך הפה שלה. היא משפשפת אותי, עולה ויורדת ואני זז איתה, פאק זאת פעם ראשונה שאני מת לפסוח על משחק מקדים ופשוט להיות בתוכה. הסבלנות הידועה והמוכרת שלי לא אתנו כרגע.

היד שלה משפשפת אותי חזק יותר, מהר יותר והיא לא עוצרת את הנשיקה, אני מרגיש אותה בכל מקום, עוטפת אותי, משתלטת על כל החושים שלי ואני נבהל מחוסר האונים שלי מולה.

למזלי היא נשענת אחורה ואני לוקח כמה נשימות עמוקות, מנסה להתאפס על עצמי, על המחשבות שלי.

כשאני סוף סוף מרגיש שאני מצליח לנשום בלי מאמץ מוגזם, השפתיים הרטובות שלה נסגרות סביבי והשפיות שלי מתעופפת מהחלון.

הפה שלה חם והלשון שלה מלקקת אותי בתנועות מעגליות. יש לה שליטה מלאה על רפלקס ההקאה ואני בתוך הגרון שלה.. פאק.. זה כל כך טוב, היא יודעת מה היא עושה והיא לא מפחדת להשתמש ביכולות שלה. אין בה טיפת בושה ואני מת על זה, אני מעריץ אותה.

היא מוצצת אותי מהר וחזק, בו זמנית משפשפת אותי בבסיס שאליו היא לא מצליחה להגיע. היד השנייה שלה תמיד בפעולה, שורטת את הירכיים שלי, מלטפת את המפשעה, את האשכים.

אני לא יכול יותר, אני לא יכול עם הפאסיביות והיד שלי נכנסת לשיער שלה כאילו על דעת עצמה.

אני מלפף את השיער הארוך שלה סביב האגרוף שלי ושולט בתנועות של הראש שלה, מוריד ומעלה אותה עליי. דוחף את הזין שלי עמוק לתוך הגרון שלה שוב ושוב, היא לא מתנגדת, לא מנסה לדחוף אותי או להאט את הקצב שלי.

העיניים שלה דומעות והרוק שלה נוזל עליי והתמונה הפורנוגרפית משגעת אותי, היא משגעת אותי.

היא עוצרת את התנועות בפתאומיות ומרימה את הראש, היד שלי עדיין בתוך השיער שלה אבל אני לא מנסה להוביל אותה, אני סקרן לראות את הפעולה הבאה שלה.

היא קמה והולכת לתיק הקטן שלה שהיא זרקה בכניסה לחדר ומוציאה ממנו קונדום. חוזרת אליי ללא מלים, ללא הסברים או בקשות. היא רוצה מה שהיא רוצה והיא מתכוונת לקחת את זה.

היא מלבישה עליי את הקונדום במיומנות ומתיישבת עליי בפישוק, מחדירה את הזין שלי לתוכה באטיות והעיניים שלי כמעט מתגלגלות לאחור.

החום שלה עוטף אותי, סוחט אותי, הברכיים שלה לצדי הגוף שלי והידיים שלה מחבקות את הצוואר שלי. אני מוקף בשני ואני אוהב את זה. הריח שלה בכל מקום, נספג בתוכי, בתוך המצעים, הכריות ובראש שלי גם לתוך הקירות.

אני יודע שאף אישה לעולם לא תיכנס יותר לחדר הזה, לעולם לא תתקרב יותר למיטה הזאת, שני לוקחת בעלות מוחלטת על הכל.

אני מזיז את הרגליים שלה לצדדים ומלפף אותן סביב המותניים שלי, היא נשענת אחורה, מתייצבת עם הידיים שלה על הברכיים שלי ומתחילה לזוז, לזיין אותי, לזיין את עצמה עליי.

החזה שלה מול העיניים שלי ואני מדמיין את הפטמות הוורודות שלה עם חישוקים מוזהבים בתוכן, עם שרשרת שמחברת בין שני החישוקים, שרשרת שאני אוכל למשוך בכל רגע נתון בשביל להכאיב לה, לעורר אותה.

אני תופס את החזה שלה בכח וצובט לה את הפטמות, היא צועקת בהפתעה וזזה עליי מהר יותר, נרטבת עוד, הכאב מדליק אותה.

אני מוצץ פטמה אחת ונושך אותה עד שהיא גונחת, את השנייה אני צובט שוב ושוב. הגניחות שלה מתגברות, הופכות לצעקות ואני מרשה לעצמי להפעיל יותר כח, לנשוך חזק יותר. להכאיב לה.

היא מתכווצת סביבי, מתקרבת לאורגזמה ואני תופס את הפנים שלה בכח, גורם לה להסתכל לי עמוק בעיניים ועם היד השנייה צובט לה את הדגדגן. היא גומרת בצרחות והלחץ של הכוס שלה סוחט ממני את האורגזמה שלי.

אני מחבק אותה אליי חזק, נותן לה מהכח שלי כשאני רואה שהיא עומדת להתרסק והיא מניחה את הראש שלה על הכתף שלי.

אני מעריך את הרגע הזה כי אני יודע שהוא זמני וקצר, היא נטולת מגננות, סומכת עליי, נשענת עליי ואני מרגיש כמו גיבור על.

אני מרים אותה והולך למקלחת, שנינו סחוטים ומותשים ולמרות שזה לא היה סשן, אני לא יכול שלא לתת לה טיפול שאחרי.

אני מושיב אותה על האסלה הסגורה ומכוון את המים, כשהם בטמפרטורה נעימה אני מרים אותה שוב ומעמיד אותה מתחת לזרם. אני מסבן אותה בזהירות, חופף לה את השיער ומנקה את הגוף שלה ביסודיות. אני מעסה את הגב שלה והזרועות, מנסה לשחרר כמה שיותר את השרירים התפוסים.

זה מדהים בעיניי שלא החלפנו מילה מאז הנשיקה הראשונה כשנכנסנו, גם עכשיו כשאני מטפל בה, היא לא מתנגדת, לא עוקצת ולא נלחמת. דווקא עכשיו כשאנחנו לבד מאחוריי דלתיים סגורות, הכל זורם בטבעיות.

אני מתקלח בזריזות בזמן שהיא ממתינה לידי ואנחנו יוצאים. כשאני עוטף אותה במגבת גדולה, המבטים שלנו נפגשים והאווירה משתנה שוב. העייפות חולפת, השאננות.. זרמים של חשמל עוברים בתוך הגוף שלי והמתח בינינו גובר.

אני מפיל את המגבת לרצפה ומושך אותה אחריי בחזרה לחדר, הפעם תורי להוביל.

 

שני

אני לא יודעת איך לתאר את מה שעובר עליי מהרגע שיצאתי מהאירוע עם עידן, אני גם מעדיפה שלא לנסות. אני עושה את מה שהוא הציע, אני זורמת וטוב לי. עידן נתן לי להוביל מהרגע שנכנסנו לחדר השינה שלו וזה הפתיע אותי.  למרות שהיו בהחלט רגעים שהדומיננטיות שלו צצה, הוא נתן לי לשלוט במצב.

אבל משהו השתנה ביחסי הכוחות בינינו עכשיו במקלחת, משהו במבט שחלקנו בזמן שהוא ניגב אותי, שינה את חוקי המשחק.

הוא מושך אותי במהירות לחדר והפעם תורי ליפול על המיטה.

"פעם ראשונה בתוך הפה שלי, פעם שנייה על ארבע." המשפטים הראשונים שהוא אומר לי בשעה האחרונה ואין לי מושג למה הוא מתכוון.

הוא מטפס על המיטה מעליי ומרים את הברכיים שלי גבוה, עד שהן נוגעות בחזה שלי, אני פתוחה לגמרי מולו והפה שלו עליי, בין הרגליים שלי.

מעולם לא הייתי ביישנית וגם עכשיו אני לא נבוכה מהתנוחה שלי, אבל אין ספק שעם האור החזק בחדר, הוא רואה אותי, את כולי, ללא מסיכות.

השפתיים שלו עוטפות אותי, מוצצות אותי והלשון שלו לא מפספסת אף פינה. הוא מלקק אותי מהדגדגן לפי הטבעת ובחזרה, שוב ושוב. מחדיר את הלשון שלו לתוכי, מוצץ את הדגדגן שלי ואני מרגישה את האורגזמה ממש מעבר לפינה. לפני כמה דקות הייתי מרוסקת, באפיסת כוחות ועכשיו, עם כמה תנועות מיומנות הוא מביא אותי לקצה.

אני מזיזה את האגן ביחד עם התנועות שלו, מנסה לרכב על הלשון שלו, לכוון אותו לאן שאני רוצה והוא תופס אותי חזק יותר, מצמיד אותי למזרן.

כשהשפתיים שלו נסגרות חזק סביב הדגדגן שלי ומוצצות בכח, אני גומרת בצעקות. אני רוצה לצעוק את השם שלו, להתחנן שימשיך, שיפסיק, שיעשה מה שהוא רוצה, אבל אני עוצרת את עצמי.

אני לא מספיקה לנחות מהגבהים שהוא הביא אותי אליהם וכבר הוא הופך אותי, על ארבע, לזה הוא התכוון.

הוא מניח את היד שלו בין השכמות שלי ודוחף, מצמיד את הפנים והחזה שלי לכרית שמולי כך שהתחת שלי נשאר גבוה באוויר.

מגירה נפתחת ונסגרת, רשרוש של פלסטיק ורעש של זמזום הם הרמזים היחידים שאני מקבלת לפני שהוא מצמיד משהו רוטט לדגדגן שלי. אני רגישה מדי כרגע, עדיין לא לגמרי נרגעתי מהאורגזמה והתחושה של הרטט כמעט מכאיבה. אני מנסה לזוז ממנו, שייתן לי הפסקה, שייתן לי להתאושש, אבל הוא לא משחרר.

הלשון שלו שוב עליי, בתוכי, הוא מרטיב אותי, מכין אותי לסיבוב הבא. הוא צובט את הדגדגן שלי ואני שם, אני איתו.

הוא חודר לתוכי בכח ואני צועקת לתוך הכרית, עידן הפאסיבי והסבלני נעלם ומי שנמצא מאחוריי כרגע זה עידן הדום. רוב הערב רציתי לשגע אותו, כנראה שהצלחתי.

הוויברטור הקטן עדיין בין הרגליים שלי ועידן מזיין אותי בתנועות כוחניות ומהירות. אני תופסת את הכרית, את הסדין, כל דבר שיכול להציע לי מעט שליטה. אבל זה מיותר.. עידן הוא כח טבע ומצעים לא יצילו אותי.

רציתי לשגע אותו ואני זאת שמאבדת עכשיו את השפיות.

הוא לוקח את היד שלי ומניח אותה על הוויברטור בכח, מסמן לי להמשיך להצמיד אותו אליי ואני מצייתת, ההרגשה טובה מדי בשביל לסרב.

הידיים שלו על התחת שלי, מפשקות אותי, פותחות אותי בשביל העיניים שלו. הוא גונח וממלמל לעצמו מלים שאני לא מצליחה לקלוט. האוזניים שלי מצלצלות וכל מה שאני שומעת זה את הנשימות החזקות שלי.

סטירה חזקה על התחת שלי מקפיצה אותי כמו מכת חשמל ולפני שאני מעכלת את העובדה שהוא העז להרים עליי יד, הסטירה הבאה נוחתת, חזקה יותר.

אני רוצה להסתובב ולריב איתו, לקלל אותו, לדרוש ממנו הסברים על החוצפה והיומרנות שלו אבל ככל שהמכות מתחזקות, מכאיבות לי יותר, ההנאה שלי גוברת ואני יודעת שאם אני אתן לאגו שלי לנצח כרגע, בפועל, אני אפסיד.

ההנאה מנצחת ואני סותמת את הפה שלי, לראשונה בחיי. הוא ממשיך לסטור לי, כל פעם במקום אחר, מסמן אותי, שורף אותי ואני מרגישה את התודעה שלי מרחפת למקום אחר, למקום מושלם.

תחושה של אופוריה ושחרור עוטפת אותי והמחשבות נעלמות. הדאגות שתמיד נמצאות מתחת לפני השטח מתפוגגות, אני שוכחת מהכל ורק… מרגישה.

כל העצבים בגוף שלי מתרכזים בשתי נקודות, האחת, התחת הבוער שלי והשנייה, הנקודה בה הוא חודר לתוכי שוב ושוב.

אני מרגישה רטיבות על הלחיים שלי, דמעות.. אני בוכה, אני מתרגשת, אני מאושרת והאורגזמה מציפה אותי בעדינות וחושניות.

אורגזמה שונה לחלוטין מהשתיים הקודמות, לא מטלטלת ומשתקת, לא מפחידה ועוצמתית, אלא מנחמת, מחזקת ומשחררת.

הוא יוצא מתוכי וגומר על התחת והירכיים שלי, אני לא יודעת למה האקט הזה משמח אותי. למה דבר כל כך ברברי ושוביניסטי עושה לי טוב.

אני מתמוטטת על המיטה, הגוף שלי מסופק ונטול אנרגיות ואז אני מרגישה את הידיים שלו שוב עליי, מורחות את הזרע שלו, מעסות אותו לתוך העור שלי ואני נרדמת.

כשאני מתעוררת, אור חזק חודר מהחלון ואין לי דקות של טשטוש ובלבול כמו בסרטים, אני לא צריכה להסתכל סביבי בשביל להיזכר איפה אני ואיך הגעתי לכאן.

אני יודעת בדיוק מה קרה ואיפה אני נמצאת.

חם לי, עידן מרוח עליי כמו שמיכה אנושית כבדה ובוערת. אני מזיזה אותו בכח וקמה, לא מנסה להיות עדינה וזהירה כדי שהוא ימשיך לישון. אני לא מתכוונת לברוח כמו בתולה מבועתת.

אני נכנסת למקלחת זריזה, משתמשת בשירותים ומצחצחת שיניים עם המברשת שלו.

כשאני יוצאת הוא יושב במיטה עם השמיכה סביב המותניים, אני קצת מצטערת על הצניעות שהוא מפגין על הבוקר, לפחות שישאיר לי משהו לחשוב עליו אחרי שאלך.

"למה קמת? עדיין מוקדם." הוא שואל אותי בקול עמוק משינה.

"אני עובדת היום." אני עונה לו ומתלבשת בבגדים מאתמול, כוס אמק אני אצטרך לנסוע הביתה בשבע בבוקר בשמלת קוקטייל שחורה ונעליי עקב ששוברות לי את הרגליים.

"אוקיי.. אז תני לי כמה דקות ואני אקפיץ אותך."

"אין צורך, כבר הזמנתי מונית. תמשיך לישון, עידן, אח שלך התחתן אתמול, אני בטוחה שאתה יכול להרשות לעצמך יום חופש." אני עונה לו בנחמדות מינימלית.

"שני, אל תברחי, בואי נדבר כמה דקות על מה שקרה אתמול." הוא מנסה לדובב אותי עם החיוך הסקסי שלו ועיניים רדומות.

לצערי, גם החיוך של האחים איתן לא ישכנע אותי להישאר כאן, מה שהיה היה ונגמר.

"עידן, אין על מה לדבר. הגעתי לכאן מבחירה ומרצון, לא שכנעת אותי ולא ניצלת אותי. אנחנו אנשים בוגרים ומבוגרים והיה לנו אחלה זיון, יותר מאחלה, היה מעולה. אבל זה היה חד פעמי.

בוא לא נהרוס את זה בשיחות נפש ובלבולי מוח. אני עדיין אני ואתה עדיין אתה, שום דבר לא השתנה."

אני מביטה בו פעם אחרונה והולכת לכיוון הדלת, כשהוא מנסה להגיד לי עוד משהו אני עוצרת אותו עם חיוך מזויף.

"אה, השתמשתי לך במברשת השיניים, מקווה שלא אכפת לך."

אני קורצת לו ויוצאת מהדירה במהירות, המונית מחכה לי למטה כפי שאמרתי ובתוך פחות משעה אני כבר בחליפה מחויטת במשרד שלי, חותמת על חוזה עם אחד הפושעים הנתעבים בארץ.

ביקום מקביל, בזמן אחר, לא הייתי יוצאת מהמיטה שלו הבוקר, אולי גם לא הלילה ובלילות שאחרי. אבל אלה לא החיים שלי וזה לא הגורל שלי.

אני סוגרת עסקה עם השטן, עסקה רווחית מאוד שתקדם אותי בעוד מדרגה לכיוון המטרה. התיק הולך להיות קשה אבל כמו בכל התיקים הקודמים, אני אנצח.

אני רק צריכה להיות מרוכזת בעבודה שלי ולשכוח מעידן, להוציא אותו מחיי עד כמה שאפשר.

תוכנית העבודה ברורה וככל שאני יותר אסרטיבית עם עצמי, אני גם מרגישה יותר מחוזקת ורגועה.

לוגו מוכר מושך את תשומת הלב שלי, לוגו שמופיע על כל המסמכים שמקושרים לצילומי האבטחה שמפלילים את העובדים של מר אברמוב.

הלוגו של "ביטחון איתן", חברת האבטחה של עידן ואיתמר.

איתן – זכות השליטה – פרק א

שני

כשאת האחות הבכורה מבין ארבעה, קל מאוד ללכת לאיבוד, ליפול בין הכיסאות. החיפוש התמידי אחר זהות משלי הפך אותי לאישה חזקה, יש שיגידו קרה, חדורת מטרה ונטולת פחד.

אין אצלי פרות קדושות, אין נושא שלא אגע בו ואין דבר שלא אשתמש בו כדי לקבל את מה שאני רוצה.

בזמן שחברות שלי חלמו על בעל ומשפחה, אני חלמתי על תהילה, על כסף ועל מעמד.

בתור סניגורית פלילית, התפקיד שלי הוא להגן על הרעים, למצוא פרצות מגוחכות בחוק ולנצל את כל שברשותי, בשביל המטרה.

אני יודעת שאני נשמעת נוראית, חסרת מוסר, חסרת מצפון. אני האישה שמגנה על האנסים ועל הרוצחים, על העבריינים והמועלים. אני האישה שמוכרת כל יום את נשמתה לשטן בשביל הניצחון.

אין לי תירוצים ואני גם לא מעוניינת להתגונן בפני האשמות ושיפוטיות. זאת מי שאני ואני גאה בעצמי. אני משחקת את המשחק בשביל לנצח ואני תמיד מנצחת. תמיד.

עם זאת, התיק שמונח בפניי עכשיו מצליח לערער אותי. לפני כמה דקות סרגיי אברמוב יצא מהמשרד שלי ביחד עם הפמליה שלו שמורכבת מארבעה שומרי ראש, שני עורכי דין ורואה חשבון.

כן, היה צפוף.

הוא קורא לעצמו איש עסקים, אני מניחה שההגדרה נכונה חלקית, הוא בהחלט עושה עסקים. אבל את העסקאות שלו הוא לא סוגר במשרדים מפוארים בצהריי היום.

סרגיי אברמוב הוא ראש משפחת הפשע הגדולה בצפון, סוחר נשק, סוחר סמים וככל הנראה, סוחר בבני אדם.

אני מרימה ביד יציבה את המסמכים שהוא הגיש לי והדחף לסיגריה כמעט חזק מדי. אני לא מעשנת כבר שלוש שנים, הימים הראשונים היו הכי קשים אבל ככל שהזמן חלף נהיה לי קל יותר. כרגע, אני מוכנה למכור כליה בשביל שאכטה.

תמונות של נשים וילדות אזוקות ומורעבות במשאיות שלא ראויות להעביר בעלי חיים, בטח שלא בני אדם. חוזי קניה ומכירה, כרטיסי טיסה ותמלילים של שיחות מוקלטות. עדויות וראיות למאות מקרי חטיפה וסחר בנשים וילדים.

ההאשמות רבות ומספיקה הרשעה אחת בלבד בשביל להכניס אותו לכלא לכל החיים ולפרק את המעצמה שלו. יש לו סוללה משומנת של עורכי דין מיומנים ובכל זאת, הוא בחר בי לייצג אותו.

האגו שלי מרוצה, אין ספק, אבל תחושה לא נעימה ולא מוכרת התיישבה לי בחזה ואני לא מצליחה להתנער ממנה.

איפה נמתח הגבול שאסור לי בשום אופן לחצות? הגבול שחצייתו תהפוך אותי ללא פחות גרועה מאותם הפושעים שאני משאירה ברחובות על בסיס יומי? מתי אני אמורה להגיד 'לא, את התיק הזה אני מסרבת לקחת.'?

אני לוקחת נשימה עמוקה ומזכירה לעצמי שזאת העבודה שלי ואם אני לא אעשה אותה, מישהו אחר יעשה אותה.

העבודה הזאת שילמה את ההלוואות של ההורים שלי, שילמה על הלימודים של האחים שלי ומשלמת כל יום על החיים הנוחים שבניתי לעצמי.

אני מניחה שההחלטה היתה ידועה מראש, אני הסניגורית של סרגיי אברמוב.

 

עידן

אפשר להגיד הרבה דברים על עורכת דין שני אלקובי: יפיפייה, סקסית, מבריקה, חריפה ומקצועית.. הבעיה היא הדברים שבשום אופן, אי אפשר להגיד עליה: נחמדה, צנועה, עדינה ומזוכיסטית.

מה בסך הכל ביקשתי? אישה שתהיה סקסית, חכמה ומצחיקה, עצמאית עם קריירה ושאיפות, שעל הדרך גם אוהבת שקושרים אותה ומצליפים בה, עדיף מול קהל. זה יותר מדי?

אני מסתכל עליה לבושה בשמלת הקוקטייל השחורה שמבליטה בצורה מושלמת את החזה העסיסי שלה ואני כועס עליה, אני זועם על הצורך שהיא מעוררת בי מעצם היותה היא.

אני רוצה אותה, את כולה, אני רוצה לשלוט בה, אני רוצה לזיין אותה, אני רוצה לריב איתה ואני רוצה להשלים איתה רק בשביל לזיין אותה שוב.

אנחנו בחתונה של מורן ועדן, שרק אלוהים יודע איך הם ארגנו תוך חודש ואני מנסה להסתיר את הזקפה המטורפת שצצה בערך בשנייה שראיתי אותה.

אם אחד האחים שלי יקלוט אותי, אני אשמע על זה לנצח, בעיקר בארוחות שישי מול כל המשפחה שלנו.

"מה קורה עידני? זה מחבט במכנסיים שלך או שאתה פשוט ממש אוהב חתונות?" אלינה שואלת כשהיא נעמדת לידי.

אלינה, ארוסתו של התאום שלי וסאבית עם פה גדול שאפשר לסתום רק בסשן. "אלינוש, אני מבין שאחי הגדול עדיין לא למד לשלוט בך." אני אומר לה עם חיוך ציני.

"הוא גדול ממך בשלוש דקות ומי כמוך יודע שהוא שולט בי מצוין, כשאני נותנת לו."

כן, כשהיא נותנת לו. מי שחי את חיי הבדס"מ כמונו, יודע ששליטה זה לא משהו שלוקחים, בטח שלא בכח. סאבים מוסרים שליטה בכבוד וברצון אמתי להיכנע ולהתמסר לחלוטין לדום שלהם ולרצונות שלו. בצורה אירונית, השליטה תמיד בידיים של הסאב.

"אז מה הקטע שלך עם החברה הכי טובה שלי? כן, היא יפיפייה בקטע מגוחך אבל היא לא סאבית. לפני שנים אולי היית נהנה מסקס חד פעמי עם מישהי ונילית אבל אתה רחוק מהשלב הזה בחיים. אתה צריך שליטה וזה הדבר האחרון שהיא מוכנה למסור."

"פה את טועה, גיסתי הסקסית והמעצבנת, אמנם החברה הכי טובה שלך לא רוצה למסור שליטה, בטח שלא אליי, אבל היא בהחלט סאבית."

היא מרימה גבה ומסתכלת עליי בסקפטיות. "מה עישנת ולמה לא חלקת איתי?"

אני לא מתאפק וצוחק בקול מהסרקזם שנוטף ממנה בקלות. "אני שפוי לחלוטין ושני סאבית, סמכי עליי, היא פשוט לא יודעת מה המשמעות של 'להיות סאבית'. היא חושבת שסאביות חלשות ומסכנות, הן קורבן בעיניה. מנוצלות על ידי גברים אלימים וסדיסטים שרק רוצים לממש פנטזיות פורנוגרפיות זולות."

"וואו, ממש ניתחת את זה." היא אומרת לי במבט מופתע.

"האמת שאני מצטט את המלים שלה, מבחינתה בדס"מ זו התעללות וניצול. אני רק לא מבין איך את מעולם לא הסברת לה איך זה באמת עובד."

הן חברות הכי טובות שנים על גבי שנים ואני בטוח ששני רואה כמה אלינה מאושרת עם איתמר, כמה טוב להם ביחד. אני לא יכול לתאר לעצמי שמישהו יראה את האינטראקציה ביניהם ולרגע יחשוב שאלינה קורבן לניצול והתעללות. איתמר סוגד לאדמה עליה היא דורכת והוא מודה לה כל יום על השליטה שהיא מעבירה אליו במסירות ובאהבה.

"מעולם לא חשבתי שיש צורך שאני אסביר לה. היא יודעת שאיתמר טוב אליי, היא יודעת שאנחנו מאושרים והיא לא נכנסת לפרטים. היא אף פעם לא התעניינה בדינמיקה בינינו, אף פעם לא שאלה שאלות וזה היה הגיוני בעיניי כי באמת שלרגע לא חלפה במוחי המחשבה שאולי היא סאבית.

עידן, אתה בטוח במה שאתה אומר? נשמע לי שאתה פשוט ממש רוצה שזאת תהיה האמת אז אתה מחפש הצדקות. שני היא האישה הכי דומיננטית שאני מכירה, אני באמת לא יכולה לדמיין אותה מקבלת הוראות ממישהו. השעו אותה בתיכון לשבועיים כי המנהל נתן לה הוראה שהיא לא הסכימה איתה, אז היא דפקה לו נאום של עשרים דקות על חוסר המקצועיות שלו וחוסר ההתאמה שלו לתפקיד."

כן, זה בהחלט נשמע כמו שני. אני מבין למה אלינה מתכוונת, על פניו שני יותר דומית מסאבית, אבל אני קורא אותה כמו ספר פתוח. היא שולטת בכל היבט בחייה, מנהיגה עורכי דין אחרים, מובילה את האחים שלה, מולכת בבית המשפט ביד רמה. אבל בסוף היום, היא מתמוטטת תחת כובד האחריות שעל כתפיה. רק לכמה רגעים, כמה שעות, אולי לילה שלם, היא צריכה להפסיק לחשוב על הכל ועל כולם ופשוט לחיות.

אני יכול לספק לה את זה, אני רוצה לספק לה את זה, אבל היא נלחמת בי בכל צעד ובכל פניה.

היא התבצרה בדעה שלה כמו עורכת דין אמתית ולפעמים אני מפקפק ביכולת שלי לשכנע אותה שהיא טועה. אבל אם שני רגילה לנצח, אז אני בהחלט רגיל לקבל את מה שאני רוצה.

אני מניח שזה חלק מהקסם שבה, הידיעה שאני צריך להילחם עליה, שהיא לא נופלת לרגליי כמו כל הסאביות ב"מפלט". הידיעה שבכל פעם כשאני חושב שהצלחתי להתקדם איתה לפחות בצעד אחד, היא מצליחה להחזיר אותי חמישה צעדים אחורה.

"אני מבין את הסקפטיות שלך, אלינה ואין ספק שהדרך עוד ארוכה, אבל אני אוכיח לך ולה שהיא סאבית ושאני הדום היחיד שיכול לשלוט בה."

אלינה מחייכת אליי אבל אני רואה שמאחוריי החיוך מבצבץ מבט מלא בספקות, לא שכנעתי אותה, אבל זה לא משנה. היא לא האחת שאני צריך לשכנע.

בדיוק ברגע הזה שני חולפת על פניי לכיוון הבר, אני קורץ לאלינה ושוב מוצא את עצמי הולך אחרי שני כמו ילד מאוהב.

"אפשר להזמין אותך למשקה?" אני שואל אותה עם חיוך ונעצר לידה בסמוך לבר.

"כמה ג'נטלמני מצדך, בייחוד בחתונה בה השתייה בחינם." היא עונה לי בציניות ומסתובבת בחזרה לברמן שבוהה בחזה שלה. "שמפניה, בבקשה." היא אומרת לו ומרימה גבה שמסמנת לו שהיא בהחלט ראתה לאן המבט שלו מופנה וכדאי לו מאוד להתאפס על עצמו.

"אני יותר מאשמח להזמין אותך לדייט אמתי, לא בחינם." אני מנסה שוב.

היא מסתובבת אליי עם גב זקוף והחיוך הזה שלמדתי להכיר כל כך טוב, החיוך שאומר שבעוד כמה שניות בודדות היא תאכל אותי בלי מלח.

"אוקיי, נניח ונצא ביחד לדייט הזה והוא ילך מדהים. נצחק, נדבר, נשתה ונהנה, מה אז?" זאת הפעם הראשונה שהיא עונה לי ברצינות ולוקח לי כמה רגעים לעכל את השאלה שלה.

"אז נמשיך הלאה לדייט הבא ולדייט שאחריו ונזרום, נראה לאן זה מוביל אותנו." אני עונה לה באותה רצינות.

"נזרום.. ומה אז, עידן?" היא שואלת שוב ומתקרבת אליי, נעצרת מולי במרחק שאפשר רק להגדיר כאינטימי. "מה יקרה כשיגיע שלב הסקס? אני בטוחה שנהנה בהתחלה, משחק מקדים, אולי אורגזמה ראשונה עם אוראלי ואז נעבור לדבר האמתי ו…אופס, אתה תרצה לראות אותי זוחלת על הרצפה לכיוונך, מחכה לך על הברכיים כמו כלבה טובה. אתה תרצה אותי על ארבע עם גב מסומן פסים מהשוט שלך, מתחננת שתפסיק או שאולי שתמשיך. מבקשת בנימוס ובכבוד שאדוני ירחם עליי וייתן לי את הזכות לקבל את הזין שלו לתוכי. אני צודקת?"

אני רוצה להגיד לה לא, להגיד לה שהיא טועה, למחוק את המבט השחצני והמזלזל מהפרצוף שלה, אבל היא קלעה בול, התיאור שלה מדויק ברמה מטרידה.

אני רוצה לריב איתה ואני כמעט עושה את זה, עד שאני מבין שזה מה שהיא רוצה. היא ענתה לי בזלזול ובציניות במטרה לפגוע בי ולעורר תגובה. במטרה לברוח כרגיל לאזור הנוחות שלה, רחוק ממני.

אני מחליט הפעם לנקוט בגישה שונה.

"את צודקת, זה בדיוק מה שאני רוצה. אין לך מושג כמה פעמים עשיתי ביד בדיוק עם התמונה הזאת בראש שלי. את, על הברכיים מולי, מסתכלת עליי מלמטה עם העיניים החומות הענקיות שלך ומחכה לפקודה שלי כמו הילדה הטובה שאת כל כך רוצה להיות בשבילי. דמיינתי אותך אין ספור פעמים באין ספור תנוחות. בראש שלי כבר זיינתי אותך בכל דרך אפשרית, אני מכיר את הגוף שלך כמו שאני מכיר את שלי, אני יודע בדיוק איפה לגעת בשביל לגרום לך להתפוצץ בכמה שניות בודדות. אני יודע בדיוק איפה את רוצה את האצבעות שלי, את הלשון שלי. אני יודע כמה את רוצה למסור לי את השליטה המטורפת הזאת, שאת נאחזת בה עם אצבעות לבנות ממאמץ כי את מפחדת. את מפחדת ממה שאני יכול לתת לך, את מפחדת מהאופוריה שתרגישי כשרק תשתחררי בשבילי."

היא מסתכלת עליי בהלם ולראשונה, היא שותקת, היא לא מגיבה, לא משתלחת בי ואני מנצל את השקט שלה בשביל להמשיך.

"את צודקת, שני, אני רוצה אותך זוחלת על ארבע לכיווני, אני רוצה את השפתיים שלך סביב הזין שלי, אני רוצה אותך מסופקת ושלווה, אני רוצה אותך רגועה ומתמסרת, אני רוצה לעשות לך טוב. אני רוצה להגשים את כל הפנטזיות שלך וכן, שיהיה לך ברור, אלו גם הפנטזיות שלך ואני הגבר היחיד שיכול לממש אותן.

אני רוצה את הזכות לשלוט בך, אני רוצה את הזכות לשמוע אותך קוראת לי 'אדוני'."

הלחיים שלה סמוקות והנשימות שלה מואצות, אני יודע שקפצתי כרגע כמה שלבים קדימה. לא הייתי עדין וסבלני כמו שאני אמור להיות עם סאבית חסרת ניסיון, הראיתי לה את האני האמתי שלי ואני מחכה בסבלנות מזויפת לתגובה שלה.

השניות חולפות כמו נצח ואז המבט שלה משתנה, החומה שהיא מקימה בינינו כל כך חזקה ומוחשית שאני נלחם לא לקחת צעד אחורה בשביל לפנות לה מקום. אני מרגיש אותה מתרוממת מולי, לבנה לבנה.

העיניים שלה מתרוצצות לכל הכיוונים בחיפוש ובלבול ואני לא מצליח להבין מה קורה.

"שני? מה את מחפשת?"

"את המצלמות כמובן, את הבמאי והמפיק של הסרט המטורף שאתה חי בו."

הנה היא חזרה לעצמה.

"וואו עידן, פשוט וואו. החרטה הזאת באמת עובדת על מישהי? תרגלת את המשפטים האלה? שיננת אותם? אני בהלם שיש נשים אומללות שנופלות בפח הזה ואני עוד יותר בהלם שהחברה הכי טובה שלי חיה את העולם המעוות הזה. תתקדם למאה העשרים ואחת יקירי, אתה עדיין בתקופת המערות." היא מפנה לי גב במהירות ונעלמת לתוך קבוצות האנשים ברחבה. בורחת ממני ומעצמה.

 

שני

ברחתי, אין דרך אחרת לתאר את זה. הטחתי בו משפטים קשים ופוגעניים וברחתי לפני שהוא הספיק להתאושש ולהמשיך באותו קו התקפה.

הוא לא מבין מה הוא מבקש ממני, הוא לא מבין כמה השפעה יש למלים שלו, או שאולי הוא כן.

המשחק ביני לבין עידן החל מזמן, כבר תקופה ארוכה שהוא מתחיל איתי בשנינות ובביטחון עצמי, אבל זאת הפעם הראשונה שהוא מדבר אליי ככה, מדבר אליי כאילו אני… סאבית.

אני לא ילדה קטנה ואני יודעת טוב מאוד שעידן גבר שצריך לקחת ברצינות, זאת בדיוק הסיבה שאני בורחת ממנו כמו מאש.

אני משקרת לו כשאני מזלזלת בעולם הבדס"מ והופכת אותו לזול ושוביניסטי, אני משקרת לאלינה כשאני אומרת לה שאני לא מבינה אותה ואת הצרכים והרצונות שלה.

אלו הצרכים והרצונות שלי.

אני חולמת לוותר יום אחד על השליטה, לתת למישהו אחר להוביל קצת, לקחת את המושכות ולהגיד לי שהכל יהיה בסדר, שאני לא חייבת לדאוג כל הזמן ולתכנן הכל.

אבל אלה לא החיים שלי, אין לי את האפשרות לקחת צעד אחורה ולתת למישהו אחר לנהל את העניינים, זאת פריבילגיה שלא קיימת מבחינתי.

אנשים תלויים בי, האחים שלי, ההורים שלי, העובדים שלי.. אני לא יודעת איך ולא מסוגלת לעצור.

אני נכנסת לשירותים ומחדשת את האיפור שלי, מסרקת את השיער ואת השמלה, מעלימה כל ראיה לסערת הרגשות שהוא עורר בי.

אם עד היום המשחק בינינו שעשע אותי, אז החל מהיום אני מוציאה את עצמי לגמרי מהמשוואה. אני חייבת להתרחק מעידן בצורה מוחלטת וסופית, לפני שהוא יערער לחלוטין את היסודות שלי.

עדן הפכה לחברה טובה שלי בתקופה האחרונה, ייצגתי אותה בכל ההליכים המשפטיים מאז המוות של ניר. זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שהייתי בצד של הטובים, אבל היא שווה את זה.

הגעתי היום לחתונה שלה במטרה ליהנות וזה בדיוק מה שאני אעשה.

אני ניגשת לבר ומזמינה שני צ'ייסרים של וויסקי ושותה אותם אחד אחרי השני, שירה ואלינה מנופפות לי מהרחבה ואני משאירה את המקרה עם עידן מאחוריי ומצטרפת אליהן ללילה של הנאה.

השעות חולפות ושני הצ'ייסרים הופכים לחמישה, או שישה, או עשרה… קשה לספור בשלב הזה.

שירה יושבת בצד על אביתר ומתמזמזת איתו כמו תיכוניסטית, כאילו שהמשפחות שלהם לא כאן מסביב וצופות בהם. זה בטח נחמד לשחרר ככה, לא להתייחס לדעות של הסובבים, לא לדפוק חשבון לאף אחד…

אני שותה עוד צ'ייסר ואני מרגישה את העיניים של עידן עליי, לא משנה כמה ניסיתי להתרחק, כמה ברחתי לצד השני של האולם בכל פעם שראיתי אותו, הוא תמיד צץ לידי, בוחן אותי, עוקב אחרי הפעולות שלי…

בהתחלה זה הטריד אותי, עכשיו הרגשה אחרת מציפה אותי.. המבט שלו מחמם אותי, מדליק אותי ואני מוצאת את עצמי זזה בשבילו, נותנת לו שואו. אני רוקדת לבד בצד וזה בשבילו, לעיניו בלבד. אני רוצה לשגע אותו, אני רוצה לגרום לו לאבד את השליטה שהוא כל כך רוצה לקחת ממני.

אני זזה עם המוזיקה, הידיים שלי באוויר והעיניים עצומות כששתי ידיים חזקות תופסות לי את המותניים. "אני שמח שאת נהנית אבל נראה לי ששתית מספיק." בן זונה, זה מה שיש לו להגיד לי כשאני זזה בשבילו כמו חשפנית מיומנת?

"עידן, אמנם אתה זקן אבל אתה לא אבא שלי, אם באת לכאן בשביל להרוס לי את מצב הרוח אז אתה מוזמן לעוף לי מהעיניים." אני אומרת לו ומסתובבת בחזרה לרחבה.

הוא תופס את היד שלי ומסובב אותי אליו בכח. "אל תחשבי לרגע שאני לא מעריך את ההופעה, אבל יותר מדי גברים מעריכים אותה כרגע ואני מעדיף אותה בארבע עיניים."

אני מסתכלת סביב והוא צודק, יש לי קהל. "חשבתי שזה מה שאתה אוהב? הבנתי שאתה מאוד אוהב קהל, אתה אוהב לחלוק." אני אומרת לו בפלרטטנות ומשלבת את הידיים שלי סביב הצוואר שלו. מתחילה לרקוד איתו צמוד.

הוא מחבק אותי אליו חזק ומדבר ישירות לאוזן שלי. "אני אוהב קהל ואין לך מושג כמה אני אוהב לחלוק, אבל רק בתנאים שלי. כרגע, הקהל זוכה ליהנות מהופעה שהיא שלי, פרטית והיא הסתיימה."

הוא מושך אותי אחריו ואנחנו יוצאים מהאולם, אני לא נלחמת בו ולא מתווכחת. אני יודעת שאני אמורה להתנגד, החלטתי כמה החלטות חשובות לפני כמה שעות בודדות, אבל הוויסקי עושה את שלו וההיגיון כבר מזמן עף מהחלון.

אנחנו נכנסים למונית שמחכה בחוץ ואני אפילו לא טורחת לחשוב מה היעד של הנסיעה.

אנחנו יושבים במושב האחורי ואני נצמדת אליו, אני רוצה אותו הלילה, רק להלילה ואין לי כח להילחם בזה. אנחנו אנשים בוגרים ואין סיבה שלא נעביר לילה ביחד בלי מחויבות וציפיות מיותרות.

הוא מרים אותי ומושיב אותי עליו בקלות, הבדלי הגובה והמשקל בינינו ניכרים ואני מרגישה כמו ילדה קטנה על הברכיים שלו.

"אני מאוד אכעס אם תשכחי הכל מחר, שני." הוא אומר לי בקול העמוק שלו שכמעט גורם לי לזרוק את התחתונים מהחלון.

"בוא לא נחשוב על מחר, עידן, נמאס לי לחשוב."

 

עידן

שני יושבת על הברכיים שלי ומבקשת ממני לא לחשוב על מחר ובאמת שאני רוצה, אני רוצה ליהנות ממנה ומהגוף שלה הלילה בלי לחשוב על התוצאות, אבל אני לא מסוגל. אני רוצה אותה יותר מדי, לא רק לסקס, לא רק לשעשוע, אני רוצה אותה.

לא תכננתי את זה ככה, לרגע לא חשבתי ששני תהיה שיכורה בפעם הראשונה שלנו ביחד, בייחוד שכל דום רציני שמכבד את עצמו יודע שהסאבית שלו חייבת להיות ערנית ושפויה במהלך סשן. אבל אנחנו לא בדרך לסשן, זה רק סקס ולמרות שהיא שיכורה ואני מחשיב את עצמי לאדם טוב שלא מנצל מצבים לרעה, אני לא מלאך.

אני מתאפק לא לנשק אותה ולגעת בה מעכשיו, אני מפחד שאני לא אצליח לעצור את עצמי ואני אחצה את הגבול במושב האחורי במונית. אני נלחם בעצמי כי מגיע לה הרבה יותר.

אנחנו מגיעים לדירה שלי בפחות מעשרים דקות ובשנייה שהדלת נטרקת מאחורינו, היא עליי, מעיפה את הכפתורים של החולצה שלי ושולחת יד לכפתור שבמכנסיים.

"תעצרי." אני אומר לה בטון סמכותי ולמרות שזה לא סשן, אני לא יודע איך להעלים את הצד הזה בי. לשמחתי, היא מצייתת.

"בתוך פחות מחמש דקות אנחנו נהיה ערומים במיטה שלי ואת תקבלי את כל מה שאת רוצה וצריכה, אני מבטיח לך, אבל צריך להתחיל בהתחלה." היא מסתכלת עליי בבלבול ואני מנשק אותה.

אני גבר בן שלושים ותשע, אני דום מעל לעשרים שנה ונשיקות כבר מזמן לא מרגשות אותי, אבל זאת שני. אני מרגיש שחיכיתי לרגע הזה מהפעם הראשונה שראיתי אותה.

השפתיים שלה רכות ורטובות, יש לה טעם של וויסקי ושפתון מתוק בריח ענבים ואני יודע שהשילוב של הריחות והטעמים ייחקק בזיכרון שלי לנצח.

הלשון שלה בתוך הפה שלי ואני הולך לאיבוד איתה, הידיים שלי בתוך השיער שלה ואני מצמיד אותה אליי, מנשק אותה כמו שתמיד רציתי.

היא חמה ונשית, סקסית ומתמסרת ואני יודע שגם אם זה הלילה היחיד שלנו ביחד, אני לעולם לא אשתחרר ממנה.

אני עוזב את הפה שלה ומסתכל עליה בפליאה, העיניים הגדולות שלה חצי עצומות והשפתיים שלה נפוחות ואדומות, היא מעולם לא היתה יפה יותר בעיניי.

אני מושך אותה אחריי לחדר ואני מתפלל שאני לא עושה טעות, מתפלל שהיא לא תקום מחר בבוקר מלאה בחרטות ותתרחק ממני אחת ולתמיד.