עדי
אני שונאת שופינג, שונאת להסתובב בין חנויות בגדים, שונאת לטייל, שונאת מוזיאונים, שונאת לחייך ולהיות נחמדה. אני רק רוצה לישון ולאכול, כמו תינוק בן שבוע, זו חופשת החלומות מבחינתי. שוב אני שואלת, מה לעזאזל חשבתי כשבחרתי את ברלין בתור היעד לחופשה ועוד בינואר?
כוס אימא של כל הגרמנים היפהפיים שמסתובבים בינינו כאילו הקור לא מזיז להם. פאקינג מכונות. הפטמות שלי יכולות לחתוך יהלומים מרוב קור ואני די בטוחה שהאיברים הפנימיים שלי מתחילים לשבוק חיים.
וואו אני נשמעת ממורמרת אפילו לעצמי. גיל שלושים לא טוב אליי.. ואולי אלה המחשבות על הלילה. אין לי סבלנות לחכות. אין לי סבלנות לגלות אם רועי ונטע ירצו להצטרף אלינו. אין לי סבלנות לגלות מה איציק מתכנן.
אני יודעת שלכאן או לכאן אנחנו נחצה גבול הלילה. בין אם נלך לבד או שהם יצטרפו, משהו יקרה. משהו שלא אמור לקרות בינינו.
יש בי חלק שמרגיש אי נעימות, החלק שמאוהב ברועי, החלק שכל כך אוהב את נטע. אבל החלק הזה קטן ומפסיד אל מול החלק שרוצה את איציק.
תמיד אמרו לי שאני גברית מאוד במחשבות שלי, ברצונות ובצרכים שלי. חבר הכי טוב שלי אמר לי עוד כשהיינו בתיכון שאני חושבת עם הזין.
אימא שלי תמיד אמרה שיש לה שני בנים, אני ואחי הגדול. שאני הבן הקטן שלה ובטעות נולדתי עם האיבר הלא נכון בין הרגליים.
אני מסכימה איתם, גם אני מרגישה שיש בי משהו שמאוד לא דומה לחברותיי הנשים. אני חושבת על סקס בערך אחת לשעה. אני מוצאת את עצמי מריצה סרטים כחולים בראש בעבודה… לשם המחשבות שלי נודדות כשאני לא מרוכזת, לסקס.
המצפון שלי לוקה בחסר, אני פלרטטנית ובוטה, גסה. אני אף פעם לא מרגישה אשמה כשאני מפלרטטת עם גברים, כשאני זורקת רמיזות מיניות. כשאני עוברת את גבול הטעם הטוב.
רוב החברים שלי גברים. אני מבינה את הראש שלהם, אני מזדהה עם הראש שלהם. אני חושבת ומדברת כמוהם.
ההתפתחויות עם איציק לא מדירות שינה מעיניי, אני לא אוכלת את עצמי ולרגע לא מנסה לעצור, לשכנע את עצמי שזה לא בסדר, שאסור.
אני רוצה מה שאני רוצה וכל השאר על הזין שלי. אני רוצה אותו ואני יודעת בתוך תוכי שאני לא ארגיש אשמה, שאני לא אוכל את עצמי לאחר מעשה.
אולי יש בי חלק שאנן כי אני לא מאמינה שאיציק ילך עם זה עד הסוף. אולי אני מצפה שהוא יתקפל, שהמצפון שלו יתעורר ויעצור את שנינו.
רוב הזמן אני מרגישה דפוקה, מקולקלת, שמשהו לא עובד אצלי נכון ואני בדרך כלל לבד עם התחושה הזאת. קשה לי להאמין שאיציק דפוק כמוני. שהוא יבגוד באשתו ובדוד שלו בצורה הכי נוראית שיכולה להיות.
"לאן נעלמת?" נטע שואלת אותי בזמן שהיא מרפרפת בין שמלות.
"מה?" אני שואלת אותה בבלבול.
"את בוהה באותה הנקודה כבר כמה דקות, לא שמעת אותי מדברת אליך. הכל בסדר?"
"כן כן, אני סתם עייפה, לא ישנתי טוב." אני עונה לה אוטומטית.
"אז בואי נחזור למלון, נישן צהריים ונצא שוב בערב. נלך לשתות משהו."
אני מבינה לפי ההצעה שלה שאיציק עדיין לא סיפר לה על הכרטיסים והתוכניות שלנו.
"כן, רעיון טוב." אני אומרת ומסתובבת לכיוון הקופות בשביל לשלם על הבגדים המעטים שבחרתי לעצמי, כרגיל מבלי למדוד. כי אני שונאת למדוד.
"יש משהו מיוחד שרצית לעשות כאן? המליצו לך על מועדונים טובים?" היא שואלת אותי בזמן שאנחנו עומדות בתור.
אני בחרתי את היעד לחופשה וכמובן שעשיתי שיעורי בית. שיתפתי אותה על הקבוצות שהצטרפתי אליהן ועל חלק מההמלצות שקיבלתי, אז השאלה שלה לא מפתיעה אותי.
"האמת שיש איזה מועדון שהמליצו לי עליו לא מעט, אמור להיות משהו ממש אקסקלוסיבי ויוקרתי. הייתי מאוד רוצה שנצא לשם אבל הבנתי שלא פשוט להשיג כרטיסים. במיוחד לתיירים."
בסך הכל זו האמת, היא לא צריכה לדעת שבעלה כבר השיג את הכרטיסים, גם אני גיליתי רק לפני כמה שעות.
"וואלה, נשמע ממש מגניב." היא אומרת לי עם התמימות המתוקה שלה. אני באמת אוהבת אותה. "יש לך רעיון איך אפשר להשיג כרטיסים בכל זאת? זה יום ההולדת שלך, חייבים להגשים את כל הרצונות שלך." היא אומרת עם חיוך ומחבקת אותי.
אני מאוד מקווה לא לשבור לה את הלב בחופשה הזאת, אני מקווה להשאיר אותה קלולס כמו שהיא. אופטימית ומאושרת כמו שרק בחורה בת עשרים ושלוש יכולה להיות.
"חיים שלי את, אני אבדוק לגבי הכרטיסים, אולי לאיציק יהיה רעיון. הוא גם עשה שיעורי בית בשבועות האחרונים." אני אומרת לה ומשלמת על הבגדים.
"וואי כן ראיתי אותו כמעט כל לילה מול המחשב, ממש חשוב לו שיהיה לך יום הולדת מושלם. את יודעת כמה הוא אוהב אותך."
כן, אני יודעת.
איציק
"אמרתי לנטע שיש איזה מועדון שאני ממש רוצה ללכת אליו. שהמליצו לי עליו והוא ממש אקסקלוסיבי וכמעט בלתי אפשרי להשיג כרטיסים. לא סיפרתי לה שכבר יש לך."
ההודעה מעדי מתקבלת בוואטסאפ בדיוק כשהן יוצאות מחנות הבגדים, רועי ואני המתנו להן בבית קפה מעבר לכביש בשעתיים שהן חיפשו בגדים.
אני פאקינג שונא שופינג ואני יודע שגם עדי, אני בטוח שהיא סבלה מכל רגע אבל המשיכה רק בשביל נטע. היא אוהבת את אשתי כמעט כמו שהיא אוהבת אותי. אם לא היתה בינינו משיכה מינית חולנית, מערכת היחסים בין ארבעתנו היתה מושלמת.
הן חוצות את הכביש ומצטרפות אלינו, עדי נראית חסרת סבלנות ולנטע מרוח חיוך על הפרצוף, סביר להניח בגלל ערימת השקיות שהיא סוחבת.
"איזה בגדים מושלמים, אין מבחר כזה בארץ והמחירים פצצה." נטע אומרת ומתיישבת לידי.
"כן." עדי מוסיפה בקצרה ומאותתת למלצרית, היא צריכה את מנת הקפאין השעתית שלה.
"טוב, יש לי הפתעה לעדי ואני לא בטוח איך תגיבו, אבל תזכרו שזה יום ההולדת שלה ולא בכל שנה מחליפים קידומת אז אנחנו צריכים לעשות הכל כדי שהיא תיהנה."
אני פותח עם חיוך, מכין את הקרקע. נטע מסתכלת עליי בציפייה ורועי כבר מגלגל עיניים. הוא כל הזמן צוחק על זה שאני אעשה הכל בשביל לספק את אשתו ושאני גורם לו להיראות רע. אין לו מושג כמה הוא צודק.
"עדי סיפרה לי לא מזמן על מועדון מטורף כאן בברלין שהמליצו לה עליו, מקום ממש איכותי שכמעט בלתי אפשרי להשיג אליו כרטיסים. אז הפעלתי את כל הקשרים שיכולתי והשגתי לנו ארבעה כרטיסים להיום." אני אומר עם התלהבות לא מזויפת בכלל.
עדי יוצרת איתי קשר עין והשפתיים שלה מתרוממות מעט לחיוך המסתורי והסקסי שאני כל כך אוהב. פאק אני מת על הפה שלה.
"יא אני בהלם! בדיוק הרגע עדי סיפרה לי עליו ואמרנו שנפנה אליך שאולי תנסה להשיג כרטיסים. איזה קטע." נטע אומרת וצוחקת. כן, צירוף מקרים שכזה.
"נו מעולה, אבל למה ההקדמה? מה הקאטץ'?" רועי שואל.
"אה…זה מועדון עם נושא מסוים, יש דרישות, קוד לבוש ו… הופעות."
"איזה הופעות? מה הנושא?" רועי ממשיך עם רצף השאלות ומרים גבה, תנועה שהוא למד מאשתו.
"זה מועדון בדס"מ, הכניסה בלבוש שחור או תלבושות פטיש, רוב האוכלוסייה הם אנשים שחיים את החיים האלה, דומים וסאבים. יש שם הופעות שהקהל משתתף בהן.. מופעי סקס. חדרי סקס עם קירות מזכוכית שאפשר לצפות מהצד ולהצטרף אם רוצים. אורגיות המוניות, מופעי ענישה, הצלפות וכאלה… בקיצור, סרט פורנו. כמובן שהכל לבחירתנו בלבד ואף אחד לא מכריח אותנו להשתתף בכלום. אבל כן חשוב לציין שהסקס יהיה פומבי ומסביבנו בכל מקום, אי אפשר להתעלם מזה."
הסיבה שארבעה אנשים, על פניו ונילים לחלוטין, מכירים את המושגים האלה, היא שעדי אובססיבית לבדס"מ.
לפני כמה שנים היא התחילה לקרוא ארוטיקה, או "פורנו לאישה המשכילה", כמו שאני קורא לזה. מהר מאוד היא הגיעה לספרים עם מוטיב בדס"מי ומאז היא אובססיבית לנושא. היא חופרת לנו בכל הזדמנות, מסבירה מושגים, כללים ואפילו שולחת קטעים מהספרים בקבוצת הוואטסאפ המשותפת שלנו.
כן, כבר ציינתי שהיא לא "דודה" טיפוסית.
זו הסיבה שאני יכול לזרוק מושגים כמו "דומים" ו"סאבים" וכולם יבינו בדיוק על מה אני מדבר.
"וואו, אני לא יודעת אם אני מסוגלת ללכת למקום כזה." נטע אומרת ומסתכלת עלינו אחד אחד בדאגה. מצוין, לזה קיוויתי, אבל אני חייב לפחות לנסות לשכנע אותה אחרת, שיראה אמין.
"ממי זרמי, אנחנו לא משתתפים בכלום, רק צופים מהצד. יש שם אלכוהול ומוזיקה, נתייחס לזה כמו למועדון רגיל."
"אבל זה לא מועדון רגיל, אנחנו לא הולכים לשם בשביל לרקוד ונשמע שאף אחד לא בא לשם בשביל זה. אני לא חושבת שאני מסוגלת לשבת אתכם על הבר בזמן שזוג מקיים יחסי מין לידינו."
"מצטער, אני עם נטע." רועי מוסיף ומביט בעדי. "ממי אני לגמרי רוצה להגשים לך פנטזיה, אבל זה גדול עליי. לא מסוגל לראות את זה ובטח שלא חושב שזה הגיוני שארבעתנו נצפה ביחד. אנחנו משפחה, לא חבורה של גברים במסיבת רווקים."
בשלב הזה המבטים שלי ושל עדי מצטלבים ושנינו יודעים שהכיוון טוב לנו ואנחנו רק צריכים לתת פוש. אני משאיר לה את הבמה, עדי אשת מכירות בטבע שלה, היא יכולה לשכנע כל אחד בדרך שלה, באמונות שלה. לא פעם אמרנו לה שהיא צריכה לרוץ לראשות הממשלה… או לפחות להשתתף באח הגדול.
"שמעו, אני לא רוצה לבאס אף אחד, זו חופשה משותפת שלנו ולמרות שזה יום ההולדת שלי אני רוצה שכולנו נהנה ולא רק אני. אבל אני באמת חושבת שזה לא ביג דיל, כן, אנשים יזדיינו ברקע, אבל לא בכל פינה ולא על הבר. קראתי המון על המועדון הזה, הסקס מתרחש במקומות שמיועדים לו. יש חדרים ספציפיים ומבוך תת קרקעי. לשם הולכים למטרה אחת. יש איזור שהוא נטו מועדון, כמו שאיציק אמר, אלכוהול ומוזיקה. נוכל להישאר שם."
"אבל אז מה הפואנטה? את מתלהבת מהמועדון בגלל המוטיב שלו, לא בגלל האלכוהול והמוזיקה." נטע סותרת.
"נכון, אז רועי ואני נוכל להתפצל מכם קצת ולהסתובב בין החדרים, אולי אפילו לרדת קומה. ככה את לא תצטרכי לצפות בדברים שלא מתאימים לך ואתה לא תצטרך להרגיש הזוי שאתה צופה עם האחיינים שלך." היא אומרת ומביטה בנטע ורועי בציפייה.
"אני לא יודע, עדי. זה לא רק הקטע עם האחיינים, אני באמת לא מעוניין לראות אנשים מזדיינים מול הפרצוף שלי. זה לא עושה לי את זה ולא מושך אותי בשום צורה. אין לי בעיה לבוא ולהישאר באזור המועדון בלבד, אבל אני לא רואה את עצמי מתפצל מהם והולך איתך לחקור."
תודה לך על ההרמה להנחתה.
"אז אני אלך איתה."
"מה?" נטע שואלת בבלבול.
"אני אלך איתה. את ורועי תישארו בסביבה הבטוחה ואני אלך עם עדי. היא מתה לחקור את העולם הזה, זו פנטזיה שלה כבר שנים ואני לעומתכם לא נגעל וזה לא נראה לי הזוי. רועי, אתה בטח לא רוצה שהיא תסתובב שם לבד, גם אני לא רגוע עם המחשבה הזאת, אז אני אלווה אותה."
כמה פשוט והגיוני זה נשמע. עוד קצת, אנחנו כמעט שם.
"אני לא יודעת, זה נשמע לי מוזר." נטע מתעקשת ואני מתחיל לאבד סבלנות.
"האמת שאין לי בעיה עם זה." רועי אומר ומשתיק את השולחן.
"אין לך בעיה שאיציק ועדי יסתובבו לבד במועדון בדס"מ ויצפו באנשים מזדיינים ומי יודע מה עוד?" נטע שואלת אותו בפליאה.
"לא, אין לי בעיה. נכון, זה לא הכי נורמטיבי." הוא אומר וצוחק. "אבל אשתי לא בן אדם נורמטיבי וכולנו יודעים את זה. גם לבעלך יש שריטות משלו. אם זה מה שהיא רוצה, אם זה מה שישמח אותה הלילה, אז שילכו על זה. אני לא רואה את עצמי עושה את זה ולא בא לי לבאס אותה, אז מי אם לא איציק? נשמע שגם אותו זה מעניין והם אוהבים אחד את השני מספיק בשביל שאני ואת נהיה רגועים שהם ישמרו האחד על השנייה. אז מה הבעיה בעצם?"
האמון המוחלט של רועי משמח וצובט לי את הלב בו זמנית. הוא מאמין בשנינו בלב שלם, יודע בכל רמ"ח איבריו שהוא שולח את אשתו עם הגבר שהוא סומך עליו יותר מכולם כדי שישמור עליה ולא ינצל אותה. אם נטע לא היתה חלק מהעניין, אני די בטוח שהוא היה שולח אותנו לבד למועדון ונשאר לישון במלון.
המצפון שלי מנסה להשתחרר, לשלוח זרועות ולהיאחז במוסר שכבר לא קיים בי. אני קובר את תחושות האשמה עמוק בתוכי ולא נותן להן הזדמנות להזיז אותי מהמטרה.
"אין לך בעיה עם זה? באמת? אתה אומר את זה בכנות מוחלטת?" נטע שואלת שוב בזמן שעדי ואני דוממים, נותנים להם לסגור לנו את הפינה מבלי להפעיל שום לחץ.
"כן, באמת אין לי בעיה. אבל אם לך זה מפריע, אז ברור שזה לא יקרה, אני לא היחיד שמחליט כאן. פשוט נראה לי שזה פתרון טוב לכולנו, ככה גם לי ולך יהיה זמן איכות לבד בזמן ששני אלה מסתובבים."
והנושא סגור. נטע לעולם לא תתווכח עם רועי, היא מעריצה אותו וסומכת עליו בעיניים עצומות. מבחינתה אם הוא שלם עם זה, אז גם היא תהיה.
הדבר היחיד שהיה יכול להיות יותר טוב, זה אם הם היו מחליטים בכלל לא להצטרף אלינו. הנוכחות שלהם תגביל אותנו. אבל אולי זה לטובה, עדיף להישאר עם טעם של עוד. יש לנו חיים שלמים לפנינו, זה רק הלילה הראשון.
עדי
לא הצלחתי לישון בצהריים, התפצלנו לחדרים במטרה לנוח ולאגור כוחות, אבל האדרנלין והחרמנות לא נתנו לי מנוח. יזמתי חפוז עם רועי שרק הדליק אותי יותר, אז אחרי שהוא נרדם גלשתי לאתר הפורנו האהוב עליי ואוננתי למראה סרטוני פטיש. גמרתי פעמיים עם השם של איציק על השפתיים שלי.
לא דיברנו יותר על התוכניות ללילה, אפילו לא בארוחת הערב המשותפת, שהיתה שקטה מדי לדעתי. אני לא יודעת אם זה בגלל שהנושא הוחלט ואין מה לדוש בו. או בגלל שלכולנו יש תחושת בטן אינטואיטיבית שאומרת לנו להשאיר את המחשבות לעצמנו.
רועי ונטע מאמינים בנו אמונה מוחלטת ועיוורת, אבל הם לא מטומטמים. מכרנו להם את הרעיון, אבל משהו בתוכם כנראה מאותת להם שהדברים לא לגמרי כפי שהם נראים. או יותר נכון, לא לגמרי בסדר.
בשום תסריט זה לא נראה נורמטיבי שאני אצפה בסקס חי עם אחיין של בעלי. בזמן שבעלי ואשתו של האחיין לא לצדנו. כך או כך זה סוטה ודי הזוי.
אני תוהה איך הגענו למצב הזה, איך הצלחנו לשכנע אותם כל כך בקלות. האמונה שלהם באמת עד כדי כך עיוורת? או שאולי המתירנות שלי ושל איציק מדבקת, משפיעה עליהם וגורמת להם להרגיש שמה שאנחנו עושים הוא נורמלי.
אנחנו עולים בחזרה לחדרים להתארגן וכל פריט לבוש שאני בוחרת מלווה במחשבות על איציק. במטרה לשמח אותו, לרצות ולספק אותו, לפתות אותו.
אני לובשת שמלת מיני שחורה קצרצרה עם שרוולים ארוכים ומגפיים עם עקב גבוה. העור השחור עובר את קו הברכיים. המראה די זנותי אבל בהחלט מתאים לאופי המועדון.
אני שוקלת להוסיף קולר שחור שקניתי לעצמי לפני כשנתיים בחנות סקס, אבל אין לי איך להסביר אותו לרועי, אז אני מוותרת על הרעיון.
רועי נעמד מאחוריי לבוש כולו בשחור. ג'ינס, סריג צמוד שמחמיא לו מאוד ומגפיים חדשות. הוא נראה מעולה. השיער שלו שחור לעומת הבלונד של איציק ועדיין אין בו סימנים לשיבה, דבר שגורם לעיניים הירוקות שלו לבלוט בתוך כל הרקע הכהה שסביבו ואני מרשה לעצמי ליהנות כמה רגעים מהמראה החיצוני של בעלי. הוא יפהפה, בדיוק כמו האחיין שלו שכל כך מזכיר אותו וכל כך לא.
"את סקסית, אשתי." הוא אומר לי ונצמד אליי, מסיט את השיער שלי לצד, מנשק לי את הצוואר וחופן את השדיים שלי בכח.
אני מופתעת כשאני מרגישה אותו קשה על התחת שלי, משתפשף עליי וגורם לסף החרמנות שלי רק לעלות.
"ממי.. אין לנו זמן לחפוז, מחכים לנו." אני אומרת לו ובמקביל נשענת אחורה, נהנית מתשומת הלב.
"אני יודע." הוא עונה לי ומכניס שתי אצבעות לתוך החוטיני שלי, מלטף את הדגדגן בתנועות מעגליות.
"אז מה אתה עושה?" אני שואלת וגונחת, מרגישה את האורגזמה כבר מתקרבת מרוב שאני מוכנה.
"דואג שתחשבי על בעלך הערב כשתראי גברים אחרים מזיינים." הוא אומר ומחדיר שתי אצבעות לתוך הכוס הרטוב שלי ועוד שתיים לתוך התחת שלי. פאק הוא מפתיע אותי והכאב החד מדליק אותי יותר.
אחרי שמונה שנים ביחד, רועי יודע בדיוק מה לעשות ואיך לגעת בי בשביל לגרום לי להתפוצץ תוך פחות מדקה.
הוא מזיין אותי בכח עם האצבעות שלו ואני צורחת את האורגזמה שלי לחלל החדר, לקירות, בלי שום מחשבה על האחיינים שאתנו בסוויטה המשותפת.
כשההתכווצויות מסתיימות, הוא מוציא את האצבעות שלו ומסדר את החוטיני שלי, את השמלה ומחייך אליי במראה. "יאללה ממי, מחכים לנו."
אני הולכת אחריו מטושטשת וקצת מבולבלת, לא ציפיתי לזה, לא ציפיתי לרכושנות הזאת ממנו. הוא בדרך כלל הרבה יותר קליל.
אנחנו יוצאים מהחדר ונתקלים באיציק ונטע שכבר מחכים לנו. הסומק בלחיים של נטע והמבט הזועם של איציק מוציאים אותי מהטשטוש ואני לא יודעת איך להגיב.
זה ברור שהם שמעו אותנו וזה ברור שגם איציק לא ציפה להתחיל ככה ערב שכביכול אמור להיות הגשמת פנטזיות רק לשנינו.
אנחנו הולכים בדממה במסדרון ואני תוהה איך היוצרות התהפכו. איך הגענו למצב בו רועי מוביל אותנו עם גב זקוף בזמן שאיציק ואני נסחבים מאחוריו בסערת רגשות.
