איתן – כאב יפהפה – פרק ו

איתמר

"מה מילת הביטחון שלך?"

אני שואל את אלינה כשאנחנו עדיין מתנשפים מהאורגזמות המשותפות. אני אתן לה כמה דקות להתאושש ובינתיים אתחיל כבר לתכנן את הסשן.

אני ממהר, אני יודע. זה לא הזמן הנכון, לא פתרנו כלום, יש כל כך הרבה משקעים מהעבר, אבל אני מרגיש עמוק בפנים שדווקא זה מה שיכול לחבר בינינו.

דווקא העולם המשותף שלנו שמצריך כל כך הרבה אמון, יכול לשבור בינינו את הקרח ואולי ליצור בסיס נקי יותר למשהו חדש.

"אדום." היא עונה לי בקול רגוע.

"אדום? ציפיתי למשהו יותר מקורי."

"אני לא מחפשת להיות מקורית, אני מי שאני וזה הצבע האהוב עליי.. אז אדום." היא עונה לי וקמה מהמיטה לכיוון המקלחת.

השיער שלה היה רטוב כשהגעתי והמחשבה שהיא נכנסת להתקלח עכשיו שוב בשביל לשטוף אותי מהגוף שלה, מרגישה כמו אגרוף בבטן.

אני קם ונכנס אחריה, היא עומדת מול המראה בדממה, השיער שלה אסוף גבוה והיא לא זזה, לא מסתובבת אליי.

אני נעמד מאחוריה ומסתכל על ההשתקפות שלנו. היא קטנה, נמוכה והעור שלה כמעט לבן, בייחוד לעומת צבע העור השחום שלי, היא כמו בובת פורצלן. העיניים שלה ענקיות וכחולות והשיער שלה שחור. היא מגיעה לי לחזה, אני עומד מאחוריה ואני גבוה ממנה בראש.

למרות שהשנים השפיעו על שנינו ופער של שבע שנים הוא כבר לא קריטי, עדיין, ההבדלים בינינו ניכרים לעין. היא נראית עדינה ושברירית ואני נראה כמו מתאגרף מקצועי.

"מה את רוצה, אלינה? מה את רוצה שיקרה עכשיו?" מעולם לא שאלתי אותה את זה, היא היתה כל כך צעירה כשהיינו ביחד שמעולם לא נתתי לה הזדמנות להביע את עצמה באמת. הובלתי אותה, הובלתי את שנינו לאן שאני רציתי ולרגע לא עצרתי לחשוב מה היא רוצה.

היא מסתכלת עליי דרך המראה והיא נראית אבודה, היא נראית כמו אותה ילדה בת שמונה עשרה שגנבה את הלב שלי ולקחה בעלות על המחשבות והרגשות שלי. אני רוצה לחבק אותה, להבטיח לה שאני לא הולך לשום מקום, אבל יש לי הרגשה שזה לא מה שהיא צריכה כרגע.

"אני לא יודעת, אני לא מסוגלת לחשוב קדימה."

"את רוצה שאני אלך?" תגידי לא.

"לא."

"למה קמת? למה נכנסת למקלחת?" אני שואל את השאלה שמטרידה אותי יותר מהכל.

"אני חושבת שפשוט רציתי כמה רגעים לבד, לעכל את מה שקורה בינינו, את המציאות. מקלחת נראתה לי כמו הפתרון הכי הגיוני." ההקלה מידית, הידיעה שהיא לא ברחה לכאן בשביל לשטוף אותי ממנה מרגיעה את הלחץ בחזה.

הקול שלה חלש והיא נראית עייפה, מותשת, המחשבות על סשן מתנדפות ואני משנה את התוכניות.

אני מסתובב למקלחון ופותח את זרם המים, מחכה שהם יתחממו ומושך את אלינה פנימה. היא הולכת אחרי ללא התנגדות ודווקא ההתנהגות הזאת מדאיגה אותי.

אני מכוון את הזרם עליה ומתחיל לקלח אותה בעדינות ובאטיות, אני מסבן אותה עם כפות הידיים שלי, עובר על כל פיסת עור חשופה ומתענג על המגע שלה, מתענג על האפשרות להרגיש אותה שוב.

אני מעסה את הכתפיים שלה, את הזרועות, את הגב והיא נושמת עמוק, נרגעת.

אני מוסיף עוד סבון ומעביר יד בין הרגליים שלה, מלטף את השפתיים התחתונות שלה ומכניס לתוכה אצבע בעדינות, מסובב אותה, מפעיל לחץ על הדפנות, קצת יותר עמוק, יותר, עד שהיא גונחת ונשענת אחורה על הקיר.

העור הלבן שלה הופך לאדמדם ואני מהופנט מהסומק שעולה במהירות מהחזה ללחיים. השפתיים שלה לחות ונפוחות ואני רוצה לנשק אותה, לנשוך אותה, אבל אני עוצר את עצמי. זה לא בשבילי עכשיו, זה בשבילה, אני רוצה לעשות לה טוב, להרגיע אותה, לטפל בה כמו שלא טיפלתי בעבר.

אני מוציא את האצבע מתוכה ומקיף את הדגדגן שלה באטיות, הסבון מתערבב עם המיץ שלה והיא מתחילה לנוע עם התנועות שלי, להזיז את האגן שלה בתנועות מעגליות.

הגוף שלי מגיב אליה היום כמו שהוא הגיב תמיד, אין לי דרך להסתיר את המשיכה שלי, היא תמיד תהיה היחידה עבורי. האחת שמרימה אותי הכי גבוה ומרסקת אותי הכי נמוך. השליטה תמיד תהיה בידיים שלה, היא יכולה לעשות בי מה שהיא רוצה ואני תמיד אחזור לעוד.

אני משחרר את הדגדגן שלה ומכוון את האצבע שלי למטה, חולף על פני הפתח שלה וממשיך אחורה לפי הטבעת. אני מפעיל לחץ קל ומשחרר, חוזר לעוד כמה נגיעות עדינות ועוזב. משגע אותה פיזית כמו שהיא משגעת אותי נפשית מהרגע שהחזה שלה גדל והיא למדה מה זה חזיית פוש-אפ.

אני מכניס שוב את האצבע לתוך הכוס הרטוב שלה, מוציא אותה ומכניס אותה לפי הטבעת. היא גונחת בקול ותופסת את הזרועות שלי, מחדירה את הציפורניים הארוכות שלה לתוך העור שלי, שורטת אותי והאיפוק האדיר הופך למלחמת התשה.

אני יורד לברכיים מולה ומפשק את הרגליים הארוכות שלה, מוסיף עוד אצבע, מרחיב אותה והיא משתגעת מהתחושה, היא גונחת ומייללת, זזה על האצבעות שלי, משתמשת בהן לסיפוק האישי שלה ואני עבד לרגליה.

אני מרים את אחת הרגליים שלה על הכתף שלי ומוצץ את הדגדגן שלה, מלקק אותו ונושך אותו בזמן שהאצבעות שלי נכנסות ויוצאות מתוכה במרץ.

אני רוצה להיות בתוכה בכל דרך אפשרית, אני רוצה להרגיש אותה בכל מקום, האובססיה הישנה והמוכרת מרימה שוב את הראש ואני אפילו לא מזייף התנגדות. אני שלה, בגוף ובנפש.

 

אלינה

איתמר מנסה להרוג אותי, אין דרך אחרת לתאר את זה, הוא הורג את ההתנגדויות שלי, את המגננות והפחדים. משתלט על חוסר הביטחון, על חוסר האמון ועל הנשמה שלי.

האצבעות שלו בתוכי והתחושה מטריפה, זה כואב, זה שורף אבל יותר מהכל זה מחרמן. הוא מרחיב אותי, מותח אותי, ממלא אותי ובו זמנית מלקק ומנשק אותי. השילוב של כל התחושות מביא אותי במהירות לאורגזמה נוספת. הצעקות שלי ממלאות את חלל החדר ודוחפות את איתמר למצוץ אותי חזק יותר.

אני צועקת את השם שלו ותחושת שחרור עוטפת אותי, תחושת אופוריה מדהימה. אני מוצאת את עצמי בידיים שלו, הוא עוטף אותי במגבת ונושא אותי בחזרה למיטה. העיניים שלי עצומות, העפעפיים כל כך כבדים שאני אפילו לא מנסה להרים אותם.

איתמר מנגב אותי ומתחיל לעסות את השרירים שלי עם קרם, אני כמעט נרדמת כשהוא הופך אותי לשכיבה על הבטן. הוא מתיישב עליי והזין שלו משתפשף בין הלחיים של הישבן שלי ואני לא מתאפקת, אני מתחילה לזוז שוב, להגביר את החיכוך. לא משנה כמה פעמים אני גומרת וכמה אני עייפה, הוא מצליח להדליק אותי שוב.

הוא עושה לי מסאז' בגב וממשיך להשתפשף עליי, אני רוצה אותו שוב, אני רוצה אותו בתוכי, ממלא אותי עד כאב.

פתאום חום הגוף שלו עוזב אותי ואני רוצה להסתובב ולקרוא לו בחזרה כשאני מרגישה את הלשון שלו על פי הטבעת שלי, אלוהים ישמור, למה זה מרגיש כל כך טוב? למה זה מדליק אותי כל כך?

"איתמר, אני לא יכולה להתמודד עם זה." אני אומרת לו בחוסר אונים מוחלט, אני נוטפת, נוזלת על המצעים שלי מהמגע של הלשון שלו במקום שרוב האנשים מחשיבים לטאבו.

הלשון נעלמת ושתי אצבעות מחליפות אותה, נכנסות לתוכי שוב ואני צועקת, מופתעת מתחושת הלחץ, שלוש אצבעות, לא שתיים. אההה אני לא יכולה יותר, אני לא יכולה.

האצבעות יוצאות מתוכי והלשון חוזרת ואני עומדת לגמור. "איתמר, אני צריכה אותך בתוכי, אני צריכה אותך."

האצבעות שוב מחליפות את הלשון, הוא משגע אותי. "אני לא מזיין אותך שוב הלילה, אלינה, אני רוצה לענג אותך, אני רוצה לעשות לך טוב, אני רוצה שתביני שכל מה שחשוב לי זה לטפל בך. הצרכים שלך מעל להכל."

"זה הצורך שלי, איתמר, זה מה שאני צריכה ורוצה יותר מהכל, אני רוצה שתזיין אותי ותגאל אותי מהייסורים שלי. אתה משגע אותי!"

"פאק פאק פאק אל תגידי את זה, הבטחתי לעצמי כשהיינו במקלחת שהמשך הלילה הזה הוא רק בשבילך, שאני אעשה לך טוב ותלכי לישון. את מותשת יפה שלי."

"היית צריך לחשוב על זה לפני שהפכת את הגוף שלי לפצצה מתקתקת, לפני שהכנסת את הלשון שלך לתוכי. אני צריכה את זה איתמר, תזיין אותי.

בבקשה, אדוני, תזיין אותי."

אמרתי את המילה הנכונה, "אדוני", הוא נעצר עצירה מוחלטת והאווירה בחדר משתנה. אני נעצרת גם, למרות שהאצבעות שלו עדיין בתוכי, אני לא מסוגלת לזוז עד שאני אקבל את ההוראה.

הוא משעין את הראש שלו על הראש שלי בדממה, מריח את השיער שלי, את הצוואר ומתחיל להזיז את האצבעות שוב, הפעם בעדינות.

"תחזרי שוב על מילת הביטחון שלך, סאבית."

 

איתמר

היא קראה לי "אדוני", היא יודעת בדיוק מה היא עושה והמילה היתה מתוזמנת. שוב הנחתי הנחות ולא התחשבתי בה, חשבתי שאני עושה את הדבר הנכון בכך שאני אספק לה עוד כמה אורגזמות ולאחר מכן אשכיב אותה לישון, כשבפועל, מה שהיא רצתה והייתה צריכה יותר מהכל, זה סשן.

"אדום, אדוני."

"את צריכה שאני אזיין אותך, סאבית?"

"כן, אדוני."

"איפה את רוצה אותי? בכוס הספוג שלך או בתחת הצר שמוחץ את האצבעות שלי?"

דממה, היא חושבת, שוקלת את המלים שלה. לפי הזרימה שלה עד עכשיו אני מבין שיש לה ניסיון עם סקס אנאלי אבל אין לנו ניסיון משותף בנושא הזה. פשוט מאוד, מעולם לא הספקנו.

"בתחת, אדוני, אני צריכה אותך שם, אם זה מה שאתה רוצה." תשובה מושלמת.

"אני רוצה הכל, אני רוצה להיות בתוכך בכל דרך אפשרית, אני רוצה שתשכחי מה זה להיות ריקה ממני, אני רוצה שתרגישי אותי בתוכך בכל שעות היממה."

אני מושיט יד לשידה שליד המיטה שלה, כבר הצצתי מקודם וראיתי שם צעצועים וחומר סיכה.

"זה בשבילי, סאבית? חשבת עליי כשאבזרת את השידה הזאת?"

"כן, אדוני." התשובה שלה מספקת אותי יותר מהכל, הכנות המוחלטת שנדרשת ומצופה בעולם הבדס"מ לא משאירה מקום להצגות וספקות. השאלות ברורות והתשובות עוד יותר.

"אני שמח."

אני מתמרח בחומר סיכה ומכוון את הזין שלי לפי הטבעת שלה. "אני רוצה שתנשמי עמוק ותשחררי את השרירים שלך, אל תתנגדי לי."

אני מתחיל לחדור לתוכה באטיות ובעדינות, מפחד לפגוע בה, לעשות נזק. ככל שאני נכנס עמוק יותר היא גונחת ומתפתלת מתחתיי.

"את אוהבת את זה, סאבית? את אוהבת להרגיש אותי בתוך הגוף שלך?"

"יותר מהכל, אדוני."

"גם אני, מתוקה שלי, המראה של הזין שלי חודר לתוכך, מרחיב אותך, משגע אותי. אני מתאפק לא לגמור, זה מה שאת עושה לי, זאת ההשפעה שלך עליי. אני מתאפק כמו ילד בן שש עשרה כי הבאת אותי לקצה."

היא גונחת בייאוש. "אדוני, בבקשה תפסיק לרחם עליי, תפסיק עם העדינות, אני יודעת מי אתה, אני צריכה את מי שאתה באמת."

פאקקק היא יודעת מי אני יותר מכולם, היא צודקת.

אני חודר לתוכה בכח, עד הסוף והיא צורחת. אני לא נותן לה להסתגל לתחושה ולכאב, אני מזיין אותה חזק ומהר כמו שהיא מצפה ממני, כמו שהיא צריכה ממני.

החדר מתמלא ברעש הסטירות שהגוף שלנו יוצר בכל פעם שאני נכנס לתוכה בעוצמה, הקולות שלה והמראה שלה מתחתי מכניסים אותי לשיגעון, אני אוהב את האישה הזאת יותר מהכל, אין תחושה בעולם שמשתווה לזה.

אני מזיין אותה עוד ועוד עד שאני מרגיש את הסוף מתקרב. "תגעי בעצמך, סאבית, תשפשפי לעצמך את הדגדגן בזמן שאני מזיין אותך, עד שתגמרי."

היא לא מהססת לרגע ושולחת במהירות את האצבעות שלה לפעולה, אני מרגיש את זה ברגע שהיא מתחילה לאונן מתחתיי, היא מתכווצת סביב הזין שלי עוד ואני מתחנן לכח לעצור את עצמי ולתת לה לגמור ראשונה.

האורגזמה שלה מגיעה בתוך כמה רגעים בודדים ואני ממשיך לזיין אותה בכח עד הצעקה האחרונה שלה. כשהיא נרגעת אני יוצא מתוכה ומתיישב מאחוריה על הברכיים.

"תפשקי את הלחיים שלך בשבילי, סאבית, אני רוצה לראות את מה ששייך לי."

היא מרימה את התחת שלה מעט ועם הידיים מפשקת את עצמה כך שהיא חשופה מולי לחלוטין, ללא בושה וללא מסיכות.

אני משפשף את הזין שלי במהירות עד שזרמים חזקים וחמים של זרע יוצאים מתוכו ואני מכוון אותם ישירות עליה, בין הרגליים שלה, על הפתחים של הגוף שלה. המעשה פרימיטיבי וברברי, אני לחלוטין מסמן את הטריטוריה שלי ואני לרגע לא מרגיש אשם על זה. זה מי שאני וזאת מי שהיא, אנחנו צריכים את זה.

"את שלי, סאבית. את לא תברחי ממני שוב. אני לא אתן לך ללכת, אני ארדוף אחריך עד סוף העולם, את מבינה את מה שאני אומר לך? אני רוצה שתזכרי את המלים שלי ותפנימי את האמת המוחלטת שמאחוריהן, אני לעולם לא אתן לך לעזוב אותי שוב. האם אני ברור?"

"אתה ברור, אדוני."

 

אלינה

אני מתעוררת מהקולות בסלון שלי, קולות של גברים. לרגע אחד קצר פניקה משתלטת עליי, עד שאני מזהה את הקולות, איתמר ועידן, תאומי האופל.

אני קמה בשקט מהמיטה ונכנסת להתקלח, הגוף שלי כואב והשרירים שלי תפוסים. בערך כעבור חצי שעה אני אוזרת אומץ ונכנסת לסלון רעננה ורגועה יחסית. שני פרצופים זהים פונים אליי ואני מגחכת לעצמי על חוסר הצדק בעולם, כאילו שפרצוף אחד מושלם לא היה מספיק, יש שניים זהים בשביל לשגע את המין הנשי.

"בוקר טוב תאומים." אני קוראת להם כמו שקראתי להם בדרך כלל בעבר.

שניהם מחייכים ואיתמר ניגש אליי ותופס אותי לנשיקת בוקר טוב לוהטת ולגמרי לא במקום.

"בסדר אח גדול, סימנת טריטוריה, אתה יכול להפסיק לשאוב את הפנים שלה." עידן צוחק אחרי דקה ארוכה של משחקי לשון עם איתמר וממשיך לשבת בנינוחות על אחד הכיסאות בפינת האוכל שלי.

"הוא גדול ממך רק בשלוש דקות." אני אומרת עם חיוך כשאיתמר משחרר אותי וניגשת לעידן לחיבוק קצר ונשיקה על הלחי.

"כן, אבל אני גדול יותר במה שבאמת חשוב." הוא אומר וקורץ לי.

להפתעתי אני באמת משועשעת מהדיאלוג שלנו ואני מוזגת לעצמי כוס קפה עם חיוך.

"אז, יש סיבה שאתה פה ביום שבת על הבוקר?" אני שואלת את עידן בישירות, אני מניחה שהם לא מתכננים שלישייה כמה שעות בודדות אחרי הלילה הראשון שלי עם איתמר.

"היו לי כמה עדכונים לאחי, אז ניצלתי את ההזדמנות לבדוק איך את נראית על הבוקר." הוא אומר לי באותו טון מפלרטט.

"ו..? מרוצה ממה שאתה רואה?" אני מפלרטטת בחזרה ואיתמר מגלגל עיניים לכיווננו.

"תירגעו ילדים, תשמרו את המשחקים האלה ל"מפלט". עידן, תודה על העדכון, אתה מוזמן לעוף לי מהעיניים." איתמר אומר חצי בצחוק וחצי ברצינות מהולה בקנאה שמפתיעה לדעתי אפילו אותו.

"המסר הועבר." עידן אומר לו וניגש אליי לחיבוק נוסף, הוא מסתכל עליי כמה רגעים, מעביר את המבט הבוחן שלו על הגוף שלי והפטמות שלי מזדקרות ללא שליטה. חיוך מלא בידיעה מתפרש על הפנים הסקסיות שלו ואני יודעת שאני אדומה ממבוכה. "פעם הבאה, סאבית." הוא אומר לי ויוצא מהדירה עם הליכה מלאה בביטחון.

המבט שלי קופץ לאיתמר שנשען על הקיר עם כוס קפה ביד ומסתכל עליי בדממה. כמובן שהוא ראה את התגובה שלי לפלירטוט של עידן ואין לי מושג איך הוא מרגיש לגבי זה.

"אז מה היה כל כך חשוב שעידן הגיע לכאן על הבוקר?" אני שואלת אותו בתקווה לדחות את השיחה הבלתי נמנעת למועד יותר מאוחר.

"סתם משהו שאנחנו עובדים עליו, נושא רגיש שביקשתי לקבל עליו עדכונים פנים מול פנים."

"אוקיי.."

"אלינה, למה התכוונת אתמול כשאמרת ששנינו מוגנים? כששאלתי אותך אם את על גלולות."

השאלה תופסת אותי בהפתעה מוחלטת ואני מרגישה חולשה בברכיים.

"אני לא רוצה לדבר על זה כרגע, איתמר."

"אני הבטחתי לך משהו הלילה, הבטחתי לך שאני לעולם לא אתן לך ללכת ממני שוב ואני מתכוון לקיים את ההבטחה הזאת, אבל אני צריך בתמורה את הכנות שלך. אני לא חי באיזשהו סרט שהכל בסדר בינינו רק כי העברנו ביחד לילה ראשון. אני יודע שהכל עוד לפנינו, אני יודע שיש עוד טינה ומשקעים, מצד שנינו. אבל אני בפנים, אני כל כולי איתך ואני צריך לדעת שזה הדדי, שלפחות תנסי לתת לנו בסיס חזק וישר.

אז אני מבקש ממך להסביר לי למה התכוונת."

 

אלינה, גיל שמונה עשרה

"הכאב לא עובר, שני, הם אמרו שזאת פרוצדורה לא מסובכת ושאני אמורה לצאת עוד היום הביתה אבל הכאב רק מתגבר. אני לא מבינה מה קורה." אני אומרת לשני בפחד ולוחצת על לחצן הקריאה לאחות.

אחרי כמה רגעים הרופא נכנס לחדר שלי ולפי המבט שלו אני מבינה שמשהו מאוד לא בסדר.

"אלינה, מה שלומך?" הוא שואל אותי בחיוך מהוסס.

"פשוט תגיד לי מה קרה, דוקטור, ברור לי שמשהו לא תקין."

"את רוצה אולי להתקשר לאימא שלך? למישהו מבוגר שיהיה לצדך?"

"לא, מי שרציתי שיהיה כאן, נמצא כאן. אני מעל גיל שמונה עשרה כפי שאתה יודע טוב מאוד ואני מבקשת ממך להתחיל לדבר." הוא מהנהן עם הראש פעם אחת ומרים ערימה של מסמכים.

"היה סיבוך במהלך הניתוח, אלינה, כנראה שרופא הנשים שלך לא ראה באולטרסאונד שהיית בהריון עם תאומים. התאומים לא היו זהים, אחד העוברים היה בשק שנמצא מחוץ לרחם, בחצוצרה ליתר דיוק והיא נקרעה, גילינו את זה רק במהלך הניתוח ונאלצנו לבצע כריתת חרום."

"מה זה אומר? אני לא מבינה מה זה אומר." אני אומרת לו על סף היסטריה ושני תופסת את היד שלי בכח.

"זה אומר שהסבירות שתיכנסי להריון טבעי בעתיד היא אפסית."

 

אלינה, הווה

"אז אתה מבין עכשיו למה התכוונתי?" אני שואלת את איתמר עם פנים אדומות ורטובות. "אנחנו מוגנים, כי אני לא יכולה להיכנס יותר להריון."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *