שירה
"לא הבנתי, אז הוא הזמין אותך לארוחת שישי עם המשפחה שלו, הכל הלך חלק ופתאום בסוף הערב הוא התהפך? הוא סובל מפיצול אישיות?"
"הוא סובל מתסמונת הגבר הטיפוסי, זו מחלה קשה וידועה."
אני יושבת לארוחת צהריים עם החברה הכי טובה שלי שני, זה מצחיק לקרוא לה "חברה הכי טובה" כשאנחנו מתראות בערך אחת לחודש, אבל זו מי שהיא בשבילי.
אשת הסוד שלי, החברה הוותיקה ביותר שלי וכשאנחנו כבר כן מתראות, זה מרגיש כאילו לא נפרדנו מעולם.
שני היא עורכת דין פלילית, סניגורית של כל המי ומי בעולם הפשע, אני מופתעת מעצמי שאני חברה של מישהי כל כך חסרת מוסר, אבל גדלנו ביחד ואני משתדלת לא לשפוט את הבחירות המקצועיות שלה.
"אני לא מאמינה שהסכמת לדרישה שלו שירה, אני ממש מופתעת ממך."
"מה יכולתי לעשות?! הוא היה בן טיפוחיו של גדעון, הוא מכיר את מי שצריך להכיר, בעוד כמה ימים אנחנו נוסעים לכנס עסקים בתל אביב שנמשך שלושה ימים, בלעדיו אני לא אדע אפילו למי לפנות ומאיפה להתחיל. אין לי ברירה." העיניים החומות של שני מרוכזות בי ואני רואה כבר את הגלגלים במוח שלה עובדים וכששני זוממת, עדיף להסתתר.
"יש לי רעיון." כמובן. "את תישארי בתפקיד המתלמדת שלו ותהיי פאקינג תלמידה מצטיינת. תקשיבי להכל, תזכרי הכל, תכירי את האנשים הנכונים ותצרי את הקשרים הנכונים.
קחי את השנה הזאת בתור שנת הלימודים החשובה ביותר שלך וכשהיא תסתיים, תדפקי אותו כמו שהוא מנסה לדפוק אותך."
"אין לי מושג איך לעשות את זה." היא משוגעת.
"אם יש דבר אחד שאני יודעת על אבא שלך, זה שהוא היה בן זונה פרנואיד. כמו שהיה לו מידע על כל אחד מחברי הדירקטוריון, בטוח היה לו מידע גם על אביתר וזה ממש לא משנה שהוא היה כמו בן בשבילו."
"שני, אני לא חושבת שאני מסוגלת ללכת לכיוונים האלה…"
"סליחה? ביקשת ממנו עזרה ברגעים הכי קשים שלך ומה הוא עושה? סוחט אותך. אבא שלך נפטר, העתיד שלך ושל אימא שלך בידיים שלך והוא דורש חצי ממה שמגיע לך. אני מצטערת יקירתי, זה לא בן אדם שצריך לרחם עליו.
הזמן להוגנות תם, את חייבת להתחיל להיפרד משירה הישרה והטובה שהיית תמיד, את משחקת עם הילדים הגדולים עכשיו."
"את יודעת שאת מפחידה אותי?" היא באמת מפחידה אותי, מצד אחד היא נראית כמו בובת חרסינה בלונדינית, מצד שני היא עוצמתית ומאיימת ואני לרגע לא נותנת למראה החיצוני שלה להטעות אותי.
"בואי נגיד שלמדתי דבר או שניים מהלקוחות שלי ואם אביתר ינסה לדפוק אותך? אני מכירה גם את האנשים שיכולים להעלים אותו."
"שני!!"
"אני צוחקת… אולי."
אביתר
כמעט שבועיים חלפו מארוחת השישי בבית של אימא שלי ושירה לרגע לא שברה את הקרח בינינו.
אני מופתע מהטוטאליות שלה, ברגע שהפניתי לה גב אחרי הארוחה, היא חזרה להיות שירה הקודמת, רק קרה יותר, מקצועית יותר והיא לא זורמת עם הניסיונות שלי לסמול טוק.
אני מניח שזה הדבר הנכון, עדיף שלא יהיה בינינו שום קשר מעבר לעבודה, שיהיה יותר קל בעתיד.
אנחנו יושבים ביחד במשרד שלה כמו בכל יום, כל אחד מול המחשב שלו ואני מנסה ללמד אותה את כל מה שהיא צריכה לדעת בשביל הכנס. נראה שהיא נתלית על כל מילה שלי, סופגת את המידע ומשננת שמות ותפקידים.
"המזכירה שלי הזמינה לנו שתי סוויטות בבית המלון שמתקיים בו הכנס, חשבתי לנסוע לשם ביום חמישי בבוקר ולחזור ביום שבת בצהריים, מה דעתך?"
אני לא יכול להתלונן על שלושה ימים בסוויטה מפנקת על חשבון החברה, אבל הידיעה שהיא תהיה בסוויטה צמודה, קצת מערערת אותי.
"נשמע טוב, את רוצה שניסע ביחד? אני יכול לאסוף אותך בבוקר לעבודה וניסע ישירות מכאן."
"לא, תודה." הבנתי.
אני באמת גבר טיפוסי? עצם הידיעה שהיא עכשיו בצד המרחיק והקר גורמת לי להימשך אליה יותר?
לא, זה לא זה, נמשכתי אליה גם לפני, אני פשוט לא רגיל להידחות כל כך.
"טוב, אני אזמין לנו ארוחת ערב, אני מניח שגם היום נישאר עד מאוחר." אני מרים את הפלאפון שלי אבל היא עוצרת אותי.
"האמת שאני יוצאת עוד מעט, אני נפגשת עם מורן." אלף נורות אדומות מהבהבות סביב העיניים שלי.
"מי זאת מורן?" זה נשמע אמין?
"אתה מתכוון 'מי זה מורן?' , אח שלך כמובן." תירגע אביתר, תנשום עמוק ותספור עד עשר.
"אני לא מבין."
"מה אתה לא מבין? אני נפגשת עם מורן, אחיך, לארוחת ערב."
"דייט?! את נפגשת עם אחי לדייט?! מתי בכלל דיברתם??" חם פה?
"הוא התקשר אליי ביום שישי האחרון והזמין אותי לעוד ארוחה אצל אימא שלכם, סירבתי כמובן, זה לא הרגיש לי נכון וקבענו להיפגש היום. יש לך בעיה עם זה?"
ברור שיש לי בעיה עם זה!
"לא, נשמע נחמד. לאן אתם יוצאים?"
"אין לי מושג, הוא רוצה להפתיע אותי." דעתה מוסחת מצליל הודעה בפלאפון שלה.
"זה מורן, הוא מחכה לי למטה. למסור לו משהו?" כן, תמסרי לו בבקשה שילך להזדיין ושכמה דקות אחרי ה"דייט" שלכם, הוא מת.
"לא, זה בסדר, תהנו."
"תודה, נתראה מחר."
היא אוספת את הדברים שלה, נועלת את המחשב ויוצאת. אני מחייך אליה בנימוס ומתאפק לא לשבור משהו.
למה אני כועס כל כך? היא לא חייבת לי כלום, מורן לא חייב לי כלום. בטח שלא גרמתי לאף אחד מהאחים שלי לחשוב שיש משהו בינינו, להפך, דאגתי להדגיש שוב ושוב כמה שהיא לא מעניינת אותי, אז למה? למה אני מדמיין את עצמי מתאמן באגרוף על הפרצוף הזחוח של אחי הקטן?!
שירה
אז אולי קצת סילפתי את המצב, מורן באמת התקשר אליי ביום שישי בשמה של שרה והזמין אותי לארוחה, כשסירבתי, הוא הזמין אותי לתערוכת אומנות של ידידה שלו שמתקיימת הערב. החלטתי להיות ישירה והבהרתי לו שאני לא פנויה רגשית כרגע לדייטים והוא שיתף אותי שהידידה הזאת היא אקסית מיתולוגית שהתחתנה לא מזמן ושהוא לא רוצה להגיע לבד. הוא ביקש טובה כידיד והסכמתי.
אם אביתר חושב שזה דייט, שיחשוב.
אני נכנסת לרכב של מורן ומופתעת שוב מהדמיון בינו לבין השותף העסקי שלי, אם העיניים שלו היו ירוקות, אני מאמינה שאנשים היו מתבלבלים ביניהם. אבל לא אני, אני לא יכולה לבלבל בין אביתר לבין אף אחד אחר, לצערי.
"תודה שוב שהסכמת, אני יודע שהבקשה קצת הזויה אבל לא יכולתי לבקש מאף אחת אחרת, היינו ביחד שנים ורוב החברים שלנו משותפים."
"דבר ראשון, אני שמחה לעזור, דבר שני, לא יזיק לי להתרחק קצת מהמשרד. אז אני בעצם חייבת לך תודה." אני באמת מתכוונת לזה, אני צריכה להתחיל לצאת יותר, להתנהג בגילי.
אני בת שלושים בסך הכל והימים שלי מלאים בנטו עבודה.
"אחי עד כדי כך נורא?"
"סליחה??" מה פספסתי?
"אמרת שלא יזיק לך להתרחק מהמשרד, אחי עד כדי כך נורא?" אני חייבת להיות יותר מרוכזת.
"אה, לא, אביתר בסדר גמור, מאוד מקצועי." הוא מתחיל לצחוק בקול ואני מבינה שאני נשמעת כמו מטומטמת.
"אני מתכוונת שהכל בסדר עם אחיך, הוא לא הסיבה שאני חייבת מרחק. אני פשוט עובדת יותר מדי ופתאום הבנתי שאני צריכה גם לחיות קצת."
"אם כבר אנחנו מדברים, מה קורה בינך לבין אחי?"
"מה זאת אומרת? לא קורה בינינו כלום."
"את בטוחה? זה לא היה נראה ככה בארוחה, אבל מצד שני, לא שמענו ממך מאז…"
"אני בטוחה, הוא הזמין אותי מטוב ליבו ולמרות שהיה לי ממש כיף, אני חושבת שעדיף שלא נערבב בין עסקים לבין החיים האישיים שלנו."
"אוקיי, הגיוני, אז להתעלם מהודעת הנאצה שהוא שלח לי דקה לפני שנכנסת לרכב?" מה??
"איזה הודעה?"
"קחי, תקראי." הוא מושיט לי את הפלאפון ואני רואה את ההודעה המדוברת.
"נראה לך הגיוני שאתה מזמין את שירה לדייט?? חשבת לדבר איתי לפני זה?! אתה מתקשר אליי בשנייה שאתה מחזיר אותה הביתה וחסר לך שזה לא יהיה בשעה הגיונית! אידיוט."
אני המומה, למה הוא כועס כל כך? הנחתי שיפריע לו שאני יוצאת עם אחיו בגלל התחרותיות בינינו, בגלל שאנחנו עובדים ביחד. אבל ההודעה מלאה באמוציות לא הגיוניות.
"מורן, אני ממש ממש מצטערת אם גרמתי לריב ביניכם, זה לא מה שהתכוונתי. הוא שאל אותי לאן אני הולכת ואמרתי לו שאני נפגשת איתך לארוחת ערב. לא סיפרתי לו על התערוכה כי לא ידעתי אם זה בסדר מצדך שאני אשתף אותו וכן, גם נהניתי לעצבן אותו, אבל לרגע לא חשבתי שתריבו בגלל זה."
הוא צוחק ולוקח את הפלאפון שלו בחזרה.
"את יכולה להיות רגועה, אנחנו רבים כל יום, ככה זה כשיש שישה אחים, כל יום הוא הרפתקה חדשה. חוץ מזה, אני תמיד בעד לעצבן את אביתר, הוא יותר מדי קר ומחושב לדעתי."
ככה זה בין אחים? אין לי ברירה אלא להאמין לו, זה לא שאני מבינה בזה יותר מדי בתור בת יחידה.
"למה הראית לי את ההודעה?"
"היתה לי הרגשה שקורה משהו ביניכם, אני חושב שאת מתאימה לו בול אבל יש לאחי נטייה להרוס דברים טובים, אז החלטתי להתערב קצת."
"אתה טועה, אני ואביתר, אנחנו כמו שמן ומים, אי אפשר לשלב בינינו והאמת היא שאנחנו גם לא מעוניינים.
הכוונה שלך טובה ואני רואה כמה אתה אוהב אותו, למרות הרצון לעצבן אותו, אבל תצטרך לעזור לו בפעם אחרת."
"טוב, אם את אומרת."
אביתר
ארבע שעות, זה הזמן שחיכיתי עד שמורן התקשר אליי ועדכן אותי שהוא החזיר את שירה לחניה של המשרדים, כדי שהיא תיסע הביתה ברכב שלה.
ארבע שעות שקיללתי את אחי כמו שלא קיללתי אותו מעולם.
לא היה לו מושג למה אני כועס כל כך וגם אני לא ידעתי איך להסביר את עצמי.
הוא סיפר לי שהם אכלו ביחד באחת המסעדות החדשות בעיר, הוא הדגיש כמה היא שנונה וחדה, כמה היא סקסית וכמה מבטים היא מקבלת בכל מקום שהיא עוברת בו. דברים שכמובן אני כבר יודע.
לבסוף הוא סיפר לי שהם קבעו שוב לשבוע הבא, אחרי הכנס. אני רוצה לרצוח אותו.
יום אחרי הדייט שלהם שירה הגיעה לעבודה כרגיל ולא שיתפה אותי אפילו במילה אחת. כששאלתי אותה איך היה, היא רק ענתה ש"מורן מקסים" ופה השיחה הסתיימה.
אני יודע בדיוק כמה "מקסים" מורן יכול להיות, רופא צעיר בתחילת דרכו, מצחיק, נראה טוב, כל החבילה. פאק אני מקנא.
עברו שלושה ימים, אני נוסע לתל אביב ברגעים אלו ממש ואני לא מצליח להירגע, אני עדיין חושב על הדייט שלהם.
הבוקר התקשרתי אליה וניסיתי שוב לשכנע אותה שניסע ביחד, היא סירבה בנימוס. כוס אימא של הנימוס שלה, אנחנו נראה כמה היא תישאר מנומסת בימים הקרובים.
אני יודע שאני חייב לשמור על הדיסטנס בינינו, אני יודע שלפי התוכנית שלי, בעוד שנה אני מעיף אותה מהחברה שלה ולוקח את התפקיד שלה לעצמי.
אני יודע כמה שהמעשה קר ואכזרי ושזה יהיה הרבה יותר נורא ואכזרי אם יהיה בינינו קשר אינטימי, אבל אני לא מצליח לשלוט בעצמי.
אני רוצה אותה, אני רוצה לזיין אותה ולהוציא אותה מהמערכת שלי. לילה אחד בלבד, להרגיש אותה ולשכוח.
יש לי שלושה ימים לגרום לה להבין שאם היא מעוניינת לנסות את אחד מהאחים איתן, אז אני האח היחיד שרלוונטי לגביה.
פאק אני נגעל מעצמי כרגע, אני נגעל מהמחשבות שלי, אני נגעל מהתוכניות שלי, אבל זה מי שאני עכשיו. השנים בתור הפרוטז'ה של גדעון לימדו אותי לא לייחס חשיבות לרגשות ולצרכים של הלב, אין לזה מקום.
הדבר החשוב היחיד הוא הרצון להצליח, להיות הכי טוב, להשיג את המטרות שלי ולא משנה על מי אני צריך לדרוך ואת מי אני צריך לנצל בדרך.
