איתן – זכות השליטה – פרק ד

שני

עוד פגישה מול אברמוב והאנשים שלו, הראיות מצטברות והסיפורים מזעזעים אותי. ראש המאפיה מוגן על פי חוק חיסיון לקוח והוא יכול לספר לי על כל פשע שהוא עשה אי פעם ואני מחויבת לסתום את הפה.

אין בו טיפת חרטה, הוא מספר לי את קורות חייו לפרטי פרטים, נראה שהוא נהנה להיזכר בזוועות ונהנה מחוסר הנוחות שלי.

"טוב, הראיות מרובות ואנחנו צריכים להתחיל לעבור על הכל ולתאם גרסאות. אני צריכה שתהיה לי תשובה להכל, שתמיד תהיה לי האופציה לספק הסברים. מיותר לומר שההסברים חייבים להיות תואמים לשלך, אין מצב שמפתיעים אחד מאתנו."

"תתחילי, מבטיח לענות על הכל בכנות." הוא אומר לי עם חיוך והפמליה שלו מגחכת ברקע כאילו על פי סימן. בבונים פתטיים.

"למרות תיקים פתוחים בנושאי סמים, אלימות ואיומים, הנושא הנוכחי שלנו הוא סחר באנשים, בייחוד נשים וילדים. תסביר לי את מטרת הסחר, מול מי זה התבצע, מה היו הרווחים שלך ומתי זה הפסיק, כי ברור לכולנו כאן, שזה מאחוריך וכעת לא מתבצע סחר וגם לא יהיה בעתיד." אני מדברת שטויות כמובן, הסחר מתבצע ברגעים אלו ממש וימשיך להתבצע אבל הוא מוגן רק על פשעי עבר, ברגע שאני שומעת על פשע עתידי אני מחויבת לדווח והוא יודע את זה.

"הסחר התבצע מול אנשים שיש להם את האפשרות לשלם, תתפלאי מהשמות שאני יכול לזרוק כאן, אנשים ידועים ומוכרים, חלקם מפורסמים בטוב ליבם ורדיפת הצדק שלהם. אני מניח שהנשים והילדים ברובם נמכרו למטרות מין, אולי התעללות, זה לא באמת מעניין אותי. המטרה מעולם לא עניינה אותי ואני לא שואל שאלות. מי שיכול לשלם, קונה." אני חייבת ניתוק רגשי מוחלט, אני חייבת לקבור עמוק מתחת לתודעה את הגועל והזעזוע שעולה בי. זה לא משנה מה אני חושבת על המעשים שלו כבן אדם וכאישה, אני כאן בתור עורכת הדין שלו והמטרה שלי היא להוציא זיכוי או לפחות עונש מאסר מינימלי.

"אני מבינה, כמובן שזה לא מה שתגיד בבית המשפט ואנחנו צריכים לעבוד על התשובות שלך. הסחר בנשים בוצע למטרות שידוכים לגברים ישראלים רווקים שמעוניינים לתת עתיד טוב יותר לנשים עניות ממדינות עולם שלישי, המטרה היא להציל אותן מגורל של עוני מחפיר, רעב ומוות.

חלק מהקונים נתבעים גם, אנחנו נשתמש בהם, נשתמש בנשים שהם קנו ונראה כמה שמערכות היחסים ביניהם טובות וכמה שהנשים מעריצות אותם ומודות להם על העתיד הוורוד שהם סיפקו להן.

הסחר בילדים בוצע למטרות אימוץ לזוגות ישראלים חשוכי ילדים שמערכת המשפט מונעת מהם לאמץ בצורה חוקית. למזלנו, אף אחד מהקונים בתחום הזה לא נתפס ואין את מי לראיין.

סרגיי, אתה פילנתרופ, רודף צדק, תומך בטהרת המשפחה בישראל וחטאך היחיד היה שלקחת את החוק לידיים.

אין סיכוי שאני מוציאה לך זיכוי מהאשמות, בייחוד שיש ראיות חד משמעיות לפשעים, אבל אנחנו נלחם עבור עונש מינימלי של שלוש עד שבע שנים. עם התנהגות טובה, תשוחרר אחרי שנה וחצי."

חלק ממני מקווה שהוא יפטר אותי עכשיו, שהוא לא יסכים להצהרה שלי וידרוש זיכוי. אבל הוא לא יעשה את זה, מלכתחילה הוא ידע שזיכוי הוא בלתי אפשרי, הוא גם ידע שאני אצליח לסלף את הראיות בצורה כזאת שתוציא אותו הכי טוב שאפשר. גם אם הוא ייכנס לכלא, בחדשות הוא ייראה כמגן חלשים, לוחם צדק ותומך במקופחים.

"אני מאמין שאם באמת תרצי ותשקיעי, אני אשב בפנים גם פחות. יש לי מספיק אנשים שייקחו על עצמם בשמחה חלק מהאשמות, יש לי גם עדים שיישבעו שהם היו איתי בצד השני של העולם בזמן שהעסקאות התבצעו."

כמובן, מה חשבתי לעצמי, הכסף שלו יכול לקנות הכל, גם עדי שקר.

"אנחנו נתחיל בדרך שלי, נבנה את התיק לאט ובזהירות, יש לנו כמה חודשים טובים עד המשפט. במידה וההגנה לא תהיה מספיק חזקה, אני לא יכולה לשלוט בך ובמעשים שלך, מה שאני לא יודעת לא קשור אליי."

הוא מחייך כי הוא מבין למה אני מתכוונת, אני אעשה כל מה שאני יכולה מבחינה חוקית ואם זה לא יעזור, הוא יתערב בצורה לא חוקית אבל לא ישתף אותי, כדי לשמור על חיסיון הלקוח.

למרות ייסוריי המצפון, אני עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר, המשחק עם האמת מגיע לי בקלות. התרגלתי להגן על פושעים ולשחק עם החוק לטובת הלקוחות שלי. מעולם לא הפסדתי באף תיק ואני לא מתכוונת להתחיל עכשיו.

 

עידן

המחשבות על שני לא עוזבות אותי, אני דואג לה, היא סגרה עסקה עם אחד האנשים המסוכנים במדינה, אדם הפכפך ואימפולסיבי שבכל רגע יכול להוציא עליה את הכעסים שלו.

אני יודע שהיא לא ילדה תמימה וחסרת ניסיון, היא עורכת דין מוכשרת ומוכרת, היא כבר הגנה לא פעם ולא פעמיים על פושעים מסוכנים בהצלחה גדולה. תמונות פפראצי שלה בבתי קפה ואפילו מועדונים עם משפחות פשע צצות בצהובונים על בסיס קבוע. התכשיטים היקרים שלה והב.מ.וו שהיא נוהגת עליה כולם שולמו בכסף שהיא קיבלה כתשלום על עבודה חסרת מוסר. לפעמים אני נרתע מחוסר הרגישות שלה, מהניתוק המוחלט בין שני, חברה של הגיסות שלי, לשני, הכרישה שמתראיינת קבוע בחדשות.

אבל כל זה לא מונע ממני לדאוג לה, לחשוש שהפעם היא הלכה רחוק מדי, נכנסה למיטה עם האדם הלא נכון.

פאקינג סחר בנשים וילדים, הראיות ברורות ולא משתמעות לשתי פנים. אין לי מושג מה התוכנית שלה ואיך לעזאזל היא חושבת שהיא תצליח לסלף את האמת הפעם.

"עידן, על מה אתה חושב בריכוז כזה? אני יושב לידך כבר כמה דקות ולא שמת לב." אני מופתע כשעמית מדבר אליי, באמת לא שמתי לב שהוא התיישב לידי במסעדה ולפי בקבוק הקולה שמולו, הוא לא התיישב הרגע.

"עבודה, אנחנו משמשים כעדים באיזה תיק שמטריד אותי."

"התיק של שני?"

"מאיפה אתה יודע על זה?"

"אתה זוכר שאלינה היא החברה הכי טובה שלי וששני החברה הכי טובה שלה, נכון?" עמית הידיד, מאז שהיינו ילדים הוא תמיד היה חבר של כל הבחורות שרצינו. בשביל לקבל מידע פנימי היינו צריכים להתחנף אליו והוא ניצל את הכח שלו טוב מאוד.

"מה בדיוק אלינה סיפרה לך?"

"לא יותר מדי, אני לא יודע מי הלקוח שלה אבל הבנתי שזה חתיכת תיק וש'ביטחון איתן' עדים מרכזיים."

"כן, זה תיק כבד וכל נורות האזהרה שלי דולקות. אני מרגיש שמשהו רע הולך לקרות, אני מרגיש ששני נכנסה עמוק מדי לתוך עולם מסוכן ושהיא תיפגע ואין לי מושג איך למנוע את זה."

"אחי, שני היא לא בחורה שצריכה הגנה והיא גם ממש לא תעריך את ההתערבות שלך בעניינים שלה."

"אתה חושב שאני לא יודע את זה? היא כמעט הורידה לי את הראש על דברים הרבה יותר קטנים ופשוטים, אני לא מעז להתערב לה בעבודה. אבל אני גם לא מצליח להתנער מההרגשה הזאת.. ההרגשה שאנחנו כרגע בשקט שלפני הסערה."

"קח צעד אחורה, עידן, תן לדברים להתגלגל ותישאר עם אצבע על הדופק. אם תנסה לשלוט בהכל על ההתחלה אתה רק תבריח אותה. שני אישה מאוד חכמה, אחת המבריקות ואני בטוח שהיא מבינה את רמת הסיכון שהיא לוקחת עם התיק הזה."

כן, שני בהחלט מבריקה, אבל האינטליגנציה שלה לא יכולה להגן עליה מפגיעה פיזית.

אני מחליט לשנות נושא כי אני לא רוצה לערב את עמית יותר מדי בעניינים האלה. הוא שונה מאתנו, הוא לא מחפש את חיי האקשן ולרוב גם לא מתעניין בעבודה שלנו.

לפני חודש הוא ספג כדור בחזה בשביל עדן, אשתו של מורן ומאז משהו השתנה בו. כולנו רואים את השינוי, כולנו מרגישים שהאלימות וחוסר השקט שהוא הדחיק כל כך טוב במהלך השנים התחילו לצוף למעלה. הוא נלחם להחזיר את המצב לקדמותו, הוא כבר חזר לעבודה שלו כמורה ומחנך בתיכון ועל פניו נראה שהוא בתוך שגרה רגועה, אבל הברך הקופצת והטונים הכמעט פיקודיים שלו, מבהירים שעמית כבר לא בהדחקה של העבר.

"מה שלום הדר? עדיין עובדת אצל אלינה?" אני שואל בטון נוטף סרקזם והמבט החד שלו מופנה אליי בעניין.

"כן, היא עובדת במשרד האחורי, עושה ציפורניים או מה שזה לא יהיה. אימא אצלה קבוע כל כמה שבועות."

"וואלה, אתה מתכוון לעשות איזשהו צעד?" למיטב ידיעתי עמית לא היה במערכת יחסים כבר שנים, אני אפילו לא יודע אם יש לו סטוצים.

"כבר התחלתי, אבל אני צריך להיות זהיר איתה, יש שם משהו שעדיין לא עליתי עליו. היא נראית שברירית, מאוד מהוססת, אני מאמין שיש הרבה מתחת לפני השטח ושאם אני אהיה ישיר מדי, היא תברח." סיפור חיינו, אנחנו תמיד ישירים מדי, תוקפניים.. אבל תמיד חשבתי שעמית הרבה יותר מעודן וסבלני.

"אתה חושב שהיא מסתירה משהו?"

"כן, חד משמעית ואני מתכוון לגלות מה זה." כן, זה ממש נשמע מעודן. אין ספק שעמית משתנה אל מול עיניי.

"אוקיי, שמעת מגיא לאחרונה?"

"עד כמה שאפשר לשמוע מגיא, הבנתי שהוא בדרום אמריקה, לא נראה שהוא יחזור הביתה בקרוב."

"צריך לארגן יותר חתונות." אני אומר לו ואנחנו צוחקים, בתקופה האחרונה גיא מגיע לארץ רק כשיש מאורע חשוב שקשור למשפחה.

"או לוויות." עמית אומר ואנחנו מעבירים בינינו מבט מלא משמעות.

"כן, או לוויות."

 

שני

בוקר יום שני ואילה מכניסה עוד חבילה למשרד שלי, הפעם היא גדולה יותר אבל עדיין עטופה בשחור.

אני פותחת אותה בסקרנות והדופק שלי מאיץ כשאני רואה את התכולה. ויברטור ורוד בצורת U, מוצמדות אליו הוראות הפעלה. צד אחד נכנס לתוך הנרתיק, הצד השני מתלבש חיצונית. יש לו כמה אופציות רטט והוא נועד לעינוג האישה ובן זוגה בו זמנית.

הפלאפון שלי מסמן הודעה נכנסת בתזמון מושלם וברור לי מי זה.

"הוא מופעל בשלט רחוק.. תנחשי איפה השלט."

"אהמ… לא אצלי."

"לא, לא אצלך.. תנעלי את הדלת."

"אני לא אוהבת שמחלקים לי הוראות, עידן."

"תנעלי את הדלת."

בן זונה שחצן, אני מתפתה לכבות את הפלאפון ולהתעלם ממנו אבל אני סקרנית מדי. אני קמה לנעול את הדלת.

"נעלתי."

"תרימי את החצאית השחורה הסקסית שאת לובשת היום ותורידי את התחתונים, לאחר מכן תתיישבי על הכיסא מול השולחן. שלחי לי הודעה אחרי שאת מבצעת."

מאיפה לעזאזל הוא יודע מה אני לובשת, הוא עוקב אחריי?!

למרות שההתנהגות הזאת סותרת לגמרי את ההתנגדויות שלי בשנה האחרונה ואת הדמות שאני מציגה לסביבה, אני פועלת לפי ההוראות ואני מרגישה שאני נרטבת עם כל פעולה.

"בוצע."

"שתי אצבעות, תכיני את עצמך לחדירה, תוודאי שאת רטובה מספיק."

אני לא כותבת לו שאני יודעת שאני מוכנה ורטובה כי אני מרגישה את הנוזלים שלי על הירכיים הפנימיות ושהחוטיני ששוכב על הרצפה ספוג. אני לא רוצה לנפח את האגו העצום שלו אפילו יותר.

אני מעבירה שתי אצבעות על השפתיים הפנימיות שלי ולא מופתעת מהקלות שבה אני מחדירה אותן לתוכי, אני כל כך מוכנה.

אני משחקת עם עצמי קצת, גורמת לו לחכות ועל הדרך מדליקה את עצמי יותר. מעבירה את האצבעות על הדגדגן, חודרת שוב, פנימה והחוצה, עוד סיבוב סביב הדגדגן. כשאני מרגישה התכווצויות עדינות אני עוצרת, אני לא רוצה לסיים את המשחק לפני שהוא התחיל.

"אני מוכנה."

"תחדירי את החלק העבה יותר לתוך הכוס שלך, אל תהיי עדינה, תכניסי אותו כמו שאני הייתי מכניס אותו אם הייתי לידך."

אני מכניסה את הוויברטור לתוכי בכח וגונחת בקול, מזל שהמשרד גדול ושאילה יושבת במרחק מהדלת.

החלק החיצוני צמוד לדגדגן שלי ויוצר לחץ מושלם. "בפנים."

אני לא מספיקה לשלוח את ההודעה וכבר הרטט מתחיל. הוויברטור כולו רוטט בעוצמה ואני על סף אורגזמה. הגירוי פנימי וחיצוני ואני מדמיינת את עידן בתוכי, מזיין אותי, ממלא אותי.

"יבוא היום שנשתמש בוויברטור הזה ביחד, הרגליים שלך יהיו על הכתפיים שלי ואני אהיה דחוס בתוך התחת הסקסי שלך בזמן שכולך רועדת ורוטטת. את תרגישי כל כך מלאה שלא תדעי איך להתמודד עם התחושות, עם העונג.. ואני אהיה שם בשבילך, אני אכוון אותך וארגיע אותך, אני אתפוס אותך כשתתפרקי ואז אני אפרק אותך יותר.

פאק מה הייתי נותן בשביל לראות אותך עכשיו, מפושקת וחצי עירומה באמצע המשרד בזמן שהעובדים שלך מחוץ לדלת.

הוויברטור הוורוד שקניתי במיוחד בשבילך תפוס חזק בתוך הכוס הכי מושלם שזכיתי להרגיש מבפנים.

את כל כך קרובה לאורגזמה, עוד כמה רגעים ואת שם… אבל אני עדיין לא סיימתי."

אני קוראת את ההודעה והרטט מפסיק! לא!!!

"למה עצרת?! אני כל כך קרובה!" אני כותבת לו בכעס שגובל באלימות, זה אכזרי מצדו.

"תכתבי לי את מה ששנינו צריכים ותקבלי את האורגזמה."

"אין לי מושג למה אתה מתכוון."

"אז את מוזמנת לעשות ביד, כי הוויברטור לא יחזור לפעולה לפני שאני אקבל את שלי."

"ברור לך שאני לא צריכה אותך בשביל לגמור! גם בלי הרטט אני אגיע לאורגזמה."

"בבקשה, תעשי את זה… למה את מחכה?"

בן זונה בן זונה בן זונה!!!!! אני מתחילה לשפשף את הדגדגן שלי במהירות, עם היד השנייה אני מוציאה ומכניסה את הוויברטור, נלחמת לחזור שוב לאותה התחושה שהציפה אותי לפני כמה רגעים קצרים אבל שום דבר לא קורה. החדירה מתחילה לכאוב, אני פאקינג מתייבשת.

מעולם לא היתה לי בעיה לאונן עד היום, אני יודעת בדיוק מה לעשות בשביל לגמור בתוך פחות מדקה, אבל עידן כרגע בשליטה מלאה על הגוף שלי. הוא התחיל את זה והוא היחיד שיכול לסיים את זה.

"עידן, אל תעשה לי את זה."

"את יודעת מה אני רוצה."

"אתה לא הוגן."

"תכתבי את המלים, שני!"

אני שונאת אותו, אני כל כך שונאת אותו.

"אדוני, אני רוצה לגמור בבקשה." אני שולחת את ההודעה ודמעה סוררת נופלת על הלחי שלי. עוד לפני שהוא עונה לי אני מרגישה הקלה עצומה.

"יש לך אישור לגמור, מתוקה שלי." הרטט חוזר במלוא עוצמתו והאורגזמה משתלטת עליי, מציפה אותי, מכסה אותי, מפרקת אותי ומרכיבה אותי מחדש.

הדמעות נופלות ללא שליטה והגוף שלי רועד, הוא היחיד שיכול להביא אותי למצב הזה ואני שונאת אותו על זה.

הרטט דועך בהדרגתיות, כאילו יש בו כמה וכמה שלבים שעידן מעביר בזהירות. אני מוציאה את הוויברטור מתוכי וזורקת אותו לרצפה ליד התחתונים שלי. אין לי כח לזוז.

עוד צליל של הודעה ואני לוקחת נשימה עמוקה עם עיניים עצומות לפני שאני קוראת אותה, אני יודעת בדיוק מה יהיה כתוב בה ואני מצפה לה ומפחדת ממנה בו זמנית.

אני מרימה את הפלאפון ומסתכלת על המסך במבט מטושטש וחום ממלא את אזור החזה שלי.

"ילדה טובה."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *