איתן – זכות השליטה – פרק ג

שני

אני נפגשת בפאב עם שירה ואלינה, זה לא פשוט למצוא זמן ששלושתנו פנויות בו, בייחוד עם הקריירה של שירה, אבל אחת לחודש לפחות, אנחנו מתעקשות.

יש לנו נוהל קבוע, דבר ראשון פותחות תפריט ומזמינות, הסטיגמה על נשים שלא אוכלות לא מדברת אלינו. אנחנו מזמינות את האוכל כמה שיותר מהר ורק אז מתחילות את החפירות, אף אחת מאתנו לא נחמדה כשהיא רעבה.

"טוב, אני אתחיל." שירה אומרת לנו ומחייכת מעט במבוכה. "אני בהריון."

אלינה ואני מגיבות בדממה זהה, אבל אני מניחה שהסיבות שונות. אני בהלם כי שירה ואביתר נשואים בסך הכל חודשיים ואפילו לא ידעתי שהם שוקלים להקים משפחה ביחד. שירה מנהלת את אחת מחברות ההייטק הגדולות והמצליחות בארץ, רק לא מזמן היא קיבלה לידיה את המושכות והייתי בטוחה שהיא מתכננת לתת מאה אחוז לעבודה לפחות בשנים הקרובות.

סביר להניח שאחת הסיבות שאלינה שותקת היא כי היא חשבה כמוני לגבי התוכניות של שירה, אבל אני מאמינה שהסיבה העיקרית היא המצב הרפואי שלה. לפני שבועיים היא עברה סדרת בדיקות מקיפה לגבי הפוריות שלה אחרי הפלה שהיא עברה בגיל שבע עשרה, התוצאות חזרו חד משמעיות, היא לא יכולה להיכנס להריון.

אני מסתכלת עליה עכשיו ולמרות שמרוח לה חיוך על הפנים, היא לא מצליחה לעצור את הדמעות שממלאות לה את העיניים ואת מבט הכאב.

אני שוברת את הדממה שנמשכת כמה רגעים יותר מדי וקמה לשירה לחיבוק חזק וחם. "מזל טוב, אחותי, אני מאושרת בשבילך. שההיריון יעבור בקלות ויסתיים בידיים מלאות, אמן."

"תודה, אחותי, אמן." היא עונה לי בהתרגשות ומסתובבת לאלינה. הן מסתכלות אחת על השנייה ונראה שהן מקיימות שיחה ללא מלים. ככל שהחיוך של אלינה גדל, יותר דמעות נופלות מהעיניים העצובות שלה ואני מתאפקת לא להצטרף אליה.

"אל תגידי כלום, אלינה, אני יודעת שאת מאושרת בשבילי ואני מתארת לעצמי מה עובר לך עכשיו בראש. אני אוהבת אותך ואני אבין אם לא תוכלי להיות בקרבתי יותר מדי בחודשים הבאים, אבל אני רוצה שתדעי שאני מאמינה בלב שלם שבדרך זו או אחרת, גם לך יקראו יום אחד 'אימא'."

אלינה משלבת את האצבעות שלה בין האצבעות של שירה ולוחצת, נושמת עמוק ומרגיעה את עצמה.

"אני אוהבת אותך, הפכת לאחות בשבילי בשנה האחרונה ולא רק בגלל בני הזוג שלנו. אני באמת שמחה בשבילך, אפילו שקצת קשה לי להראות את זה עכשיו. אולי יום אחד מישהו יקרא לי 'אימא' ואולי לא.. אבל אני מאוד מאוד אשמח שבעוד כמה חודשים, מישהו יקרא לי 'דודה'."

אני לא מחשיבה את עצמי לבן אדם מאמין, לפחות לא בישויות על טבעיות, אבל אני בהחלט מאמינה בקארמה. אני מאמינה שמה שנשלח לעולם, יחזור אלינו, לטוב ולרע.

אני מסתכלת על שתי הנשים החזקות האלה שזכיתי לקרוא להן 'חברות' ואני יודעת שאני עושה משהו נכון, אם לא בעבודה שלי אז לפחות בחיים האישיים.

"טוב, כלבות, אפשר להרגיע את מסיבת הטמפונים? יאללה, שירי, ברוכה הבאה לעולם המילפיות, מאחלת לך שהחזה שלך לא ייפול אחרי הלידה." לא שיש לי בעיה עם הפגנת האהבה ההדדית בשולחן, אבל אם נמשיך במסלול הזה, לא נצא ממנו, אז אני בוחרת באתנחתא קומית.

"זונה." היא עונה לי עם מבט כועס וחופנת לעצמה את החזה. "מקסימום אם הוא ייפול, אני אקנה לי חדש." היא קורצת לי ואנחנו חוזרות לעצמנו.

"אז, כמה פעמים גיסי גרם לך לצרוח שלשום?" שירה שואלת בנונשלנטיות ולוגמת מהסודה שלה.

עברו יומיים מאז החתונה, מאז הלילה שלי עם עידן.

אני יכולה להתנהג כאילו שאין לי מושג על מה מדובר, אבל שתיהן ראו אותי נגררת אחריו החוצה בערב החתונה וזה די ברור שלא הלכנו לשחק טאקי.

"לא יודעת, הפסקתי לספור בשלב מסוים." אני עונה לה ושלושתנו צוחקות.

עידן הוא האח התאום של איתמר, ארוסה של אלינה ולפני כמה חודשים הם עשו שלישייה. אולי אם באמת לא הייתי קשורה לעולם הבדס"מ והייתי קצת פחות ליברלית, אז הקנאה כבר היתה אוכלת אותי.

אבל דווקא בגלל שאני כן מבינה איך שהכל עובד שם ואני מאוד מזדהה, אז אני יודעת להפריד בין האקט לבין החברות שלי איתה.

היא שכבה עם גבר ושלשום גם אני שכבתי איתו, אבל המקרים שונים כמו לילה ויום. במקרה שלה, עידן שימש בתור תוספת, משהו נלווה לסקס שלה עם איתמר, גלגל חמישי.

במקרה שלי, עידן היה המנה העיקרית.

"אז אתם ביחד עכשיו?" אלינה שואלת ומרימה גבה. "אני חייבת להגיד שמצד אחד אני לא מופתעת כי הוא לא הסתיר את העובדה שהוא רוצה אותך, אבל את מאוד התנגדת ו…. את לא סאבית."

למרות החברות ארוכת השנים שלנו, יש כמה סודות ששמרתי לעצמי, כמו העובדה שאולי אני לא מגדירה את עצמי עדיין כסאבית, אבל אני בהחלט מבינה את צורת המחשבה ואת הצרכים.

מהרגע שעידן החל לחזר אחרי, דאגתי להדגיש בכל הזדמנות כמה שאני לא מעוניינת ולא קשורה אליו ולעולם שלו.

זאת הגנה עצמית, תגובה אינסטינקטיבית לתחושת איום. עידן מאיים על השקט הנפשי שלי.

"אנחנו ממש לא ביחד, זה היה חד פעמי."

"את באמת מאמינה בזה?" היא שואלת בסקפטיות ברורה.

לא, ממש לא. "כן, היה אחלה, אין ספק שהוא יודע מה הוא עושה ושיש לו ניסיון, אבל הייתי שיכורה וחרמנית והוא היה במקום הנכון ובזמן הנכון. זה הכל."

"אז את אומרת שזה היה יכול להיות כל אחד אחר באותו הרגע, לאו דווקא עידן?" שירה שואלת.

"אני לא יודעת, אני לא אוריד מהמשיכה שלי אליו, רציתי אותו וזה היה מתאים. אבל מבחינתי זה לא יקרה שוב."

"ואיך זה הסתדר מבחינת הדומיננטיות של שניכם?"

"זה לא היה סשן, לא קראתי לו 'אדוני' והוא לא חילק לי הוראות. זה היה סקס רגיל בין שני אנשים, פעם אני הובלתי ופעם הוא.. זרמנו."

אני לא מתכוונת לפרט להן בדיוק מה שהלך שם, אני לא רוצה לספר להן שדווקא כשהוא נכנס בטבעיות לתפקיד ה'דום', אני הרגשתי הכי בנוח והסקס עלה מדרגה. אני בעצמי עדיין מתקשה להתמודד עם התחושות שהוא העביר בי, להסביר להן את זה במלים, נראה בלתי אפשרי.

"שני, אני מכירה את עידן המון שנים ואמנם אני לא יודעת איך הוא מתנהג עם בנות זוג כי מעולם לא ראיתי אותו במערכת יחסים רצינית, אבל אם יש דבר אחד שכל מי שמכיר את עידן יודע, זה שהוא לא מוותר בקלות. כשהוא רוצה משהו, הוא משיג אותו. הוא רוצה אותך, לא כפרס, לא כמטרה שצריך לסמן עליה וי, אלא כאישה, כבת זוג וקשה לי מאוד להאמין שהוא יסתפק בלילה אחד. בייחוד אם זה היה לילה מוצלח כמו שאני מתארת לי."

אני יודעת למה אלינה מתכוונת כמובן, העקשנות של עידן ידועה לשמצה. אני בטוחה שאני עוד אשמע ממנו וזה יהיה בקרוב, בייחוד שחברת האבטחה שלו מעורבת בתיק שלקחתי על עצמי. אבל אני אמשיך להילחם בו ובצרכים שלי, זה פשוט הופך ליותר קשה מהצפוי.

"אני עקשנית לא פחות ממנו, שנינו רגילים לקבל את מה שאנחנו רוצים. אני מניחה שבקרוב נגלה מי מאתנו חזק יותר."

הערב ממשיך והשיחה מתגלגלת לעוד נושאים רבים אחרים, אני לא מזכירה יותר את עידן וגם הן לא שואלות שאלות.

יום ראשון בבוקר והשבוע מתחיל בעשייה תובענית כרגיל, השעה רק תשע ואני במשרד כבר שעתיים, עוברת על כל הראיות נגד הלקוח שלי.

צמד המלים 'ביטחון איתן' מופיע כמעט בכל מקום, מצלמות האבטחה שלהם הקליטו העברות של משאיות מלאות ב..בני אדם והמאבטחים שלהם היו עדים בעצמם לחבילות כספים שמחליפות ידיים.

פאק התיק הזה כבד עליי.. המחשבה הזאת עוברת לי בראש יותר ויותר מהרגע שחתמתי על החוזה. מעולם לא היו לי ייסורי מצפון לגבי לקוח והאישומים נגדו. אני כאן בשביל לעשות את העבודה שלי ואני לא נותנת לרגשות מקום, אבל התיק הזה… פאקינג סרגיי אברמוב.

"שני, הגיעה חבילה בשבילך." אילה, המזכירה שלי אומרת לי באינטרקום.

"אוקיי, תביאי לי אותה."

היא נכנסת למשרד עם חבילה קטנה ושחורה ללא פתק או כתובת השולח. לרגע אני נלחצת, חבילה מסתורית מגיעה למשרד שלי כמה ימים אחרי שאני מתחילה לעבוד עם מאפיונר, התזמון הזוי. אבל אני מחליטה לוותר על הדרמטיות, החבילה קטנה מדי בשביל להכיל מטען חבלה.

"תודה, אילה ואני אשמח לכוס קפה." אני משחררת אותה בשביל לפתוח את החבילה בפרטיות.

אני קורעת את העטיפה השחורה ובתוכה מגלה קופסא פשוטה שנראית כמו קופסת תכשיטים, אני פותחת אותה בזהירות ורואה בתוכה מכשיר קטן ואליפטי, נראה כמו קליע כסוף של רובה, רק קצת גדול יותר. בלחיצת כפתור הקליע מתחיל לרטוט בכח… הויברטור הקטן שעידן הצמיד בין הרגליים שלי לפני פחות משלושה ימים.

המשחק התחיל.

 

עידן

לפני יומיים וארבע שעות שני יצאה מהדירה שלי, אי אפשר להגיד שהיא ברחה, היא יצאה עם גב זקוף וחיוך מלא ביטחון, אבל זאת היתה הצגה בלבד.

הלילה שהעברנו ביחד היה מושלם, הרבה מעבר למצופה ואני בטוח שהיא מרגישה אותו דבר. הגניחות שלה מהדהדות בזיכרון שלי והריח שלה רודף אותי.

בהתקף זעם מטומטם אתמול בערב החלפתי את המצעים בתקווה להפסיק לחשוב עליה, התחרטתי בשנייה שהפעלתי את המכונה. הריח שלה כבר לא על הכרית אבל אני מרגיש אותו עליי, על הגוף שלי, על האצבעות והלשון.

היא הוציאה אותי מדעתי ובבוקר הלכה כאילו שסיימנו פגישה עסקית. נפנוף, קריצה ודלת נטרקת.

נתתי לה זמן ומרחב, החלטתי לא ללחוץ עליה ולרדוף אחריה בסוף השבוע, בייחוד כששמעתי מאיתמר שהיא נפגשת עם אלינה ושירה. ברגע שאיתמר שלח לי הודעה שאלינה חזרה הביתה, התקשרתי אליה במטרה להוציא ממנה מידע, אבל הנאמנות שלה שייכת לשני והיא לא זרקה לי אפילו פירור.

הרוקט פוקט הקטן היה אלתור של הרגע האחרון, ביקשתי מאחד העובדים שלי להקפיץ אותו למשרד שלה כדי שלא יהיה צורך בפרטים מזהים. היא קיבלה את החבילה לפני שעה והמוח שלי כבר מריץ סרטים כחולים.

אני רוצה לשגע אותה כמו שהיא משגעת אותי, אני רוצה לגרום לה לחשוב עליי ולהיזכר בי בכל רגע ביממה.

צליל ההודעה בפלאפון שלי מוציא אותי מהמחשבות ואני מסתכל על מספר לא מזוהה.

"תודה על המתנה, אין כמו אורגזמה על הבוקר." שני, לזה לא ציפיתי. פאק היא השתמשה בו במשרד שלה, בשירותים? על הכיסא מאחורי השולחן? הזין שלי כבר מצדיע לביטחון שלה.

"תמיד שמח לעזור, איפה השתמשת בו?"

"במשרד שלי.."

"לפחות נעלת את הדלת?"

"לא." פאק פאק פאק

"ואם מישהו היה נכנס?"

"אז הוא היה מקבל כרטיס לשורה הראשונה של ההצגה הטובה ביותר בעיר." חצופה ושחצנית.

"לא שמעתי על ההצגה הזאת, אשמח אם תתארי לי אותה."

"עורכת דין פלילית מאוננת במשרדה על הבוקר, המזכירה שלה צריכה להיכנס בכל רגע עם כוס קפה, אבל היא בדיוק קיבלה רוקט פוקט קטן בהפתעה והחרמנות משתלטת עליה."

"הייתי מצפה ליותר איפוק מאשת קריירה רצינית כל כך."

"לפעמים הפיתוי חזק מדי…." אל תסע לשם, אל תסע לשם, אל תסע לשם. אני ממלמל לעצמי את המנטרה שוב ושוב. המפתח עם שני הוא לא להלחיץ אותה, לא להתקיף חזק מדי וזה סותר את כל האינסטינקטים הטבעיים שלי.

"אני מבין דבר או שניים בפיתויים, גם אני מתפתה עכשיו לקחת את העניינים 'לידיים שלי'."

"מה עוצר אותך?"

"אני, לעומתך, לא לבד כרגע. בפגישה עסקית."

"אז תרגיע את הזקפה שגרמתי לך, שלא יתבעו אותך על הטרדה מינית." היא יודעת מה היא עושה וברור לה שהיא מעמידה לי את הזין עם ההודעות שלה.

"לא נורא, אני מכיר עורכת דין טובה שתעזור לי במקרה כזה."

"שיהיה לך יום טוב, מר איתן." היא מנפנפת אותי.. אין בעיה, שניים יכולים לשחק במשחק הזה.

"גם לך, גברת אלקובי. ממליץ לך להתחיל להגיע כל יום לעבודה עם תחתונים להחלפה בתיק."

אני לא מקבל תגובה וגם לא מצפה לה, בינתיים השיחה הסתיימה, אבל אני רק התחלתי.

"עידן, אתה אתנו?" לירון שואל אותי בפעם השנייה כבר בפגישה הזאת.

"כן, כן, סליחה. אז איפה היינו?"

"החומרים הועברו להגנה ולבית המשפט, אני מאמין שבקרוב יתחילו ההליכים ויזמנו אתכם כעדים. אתה והעובדים שלך הולכים להיות עדי מפתח בתיק נגד אברמוב. אני מנסה להפיל אותו כבר שנים ונראה שזה סוף סוף הופך למציאותי."

לירון הפך לחבר מאוד קרוב שלנו מאז שהוא לקח חלק בתרגיל נגד ניר, בעלה של עדן. הוא בלש במשטרה שמתמחה בפלילים, בעיקר כל נושא משפחות הפשע בצפון.

"יאללה, מעולה. אנחנו בפנים, נשמח להפיל אותו, אנחנו שומעים על החרא שלו כבר שנים, בהתחלה זה היה סמים ופרוטקשן לכל מיני בתי עסק באזור אבל לאחרונה התחלנו לשמוע על סחר בבני אדם."

"כן, הוא בליגה של הגדולים מה שנקרא, הוא נוגע בהכל וזה רק מחמיר. אני רק מקווה שהמעורבות של שני לא תהווה בעיה עבורכם, הבנתי שהיא חברה טובה של אלינה ושירה."

רגע, מה? שני? אני מסתכל על איתמר בבלבול ומבט זהה מופנה אליי בחזרה.

"שני אלקובי? איזה מעורבות בדיוק?" אני שואל את השאלה ובו זמנית האסימון כבר נופל, פחד ולחץ ממלאים את החזה שלי ואני עוצר את הנשימה עד התשובה של לירון.

"היא עורכת הדין מטעם ההגנה, היא חתמה מולו על חוזה בשבוע שעבר. המוניטין שלה הולך לפניה והבנתי שהוא הגיע אליה עם הצעה מאוד רווחית."

תחום ההתמחות של שני הדאיג אותי בערך מהרגע שהכרנו, היא מתעסקת עם אנשים מסוכנים, פושעים והיא עושה את זה במיומנות ומקצועיות.

אבל נראה לי שהפעם היא לא מבינה עם מי יש לה עסק וכמה שהחיים שלה בסכנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *